Strict Standards: Non-static method utf_normalizer::nfc() should not be called statically in /home/emet/public_html/forum/includes/utf/utf_tools.php on line 1775
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/session.php on line 1035: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/session.php on line 1035: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/session.php on line 1035: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)

Strict Standards: Non-static method utf_normalizer::nfkc() should not be called statically in /home/emet/public_html/forum/includes/utf/utf_tools.php on line 1657
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/functions.php on line 4681: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/functions.php on line 4683: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/functions.php on line 4684: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
[phpBB Debug] PHP Warning: in file [ROOT]/includes/functions.php on line 4685: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at [ROOT]/includes/utf/utf_tools.php:1775)
הצצה אל תוך השגעון : מיסטיקה ודת - פורום אמת אחרת

הצצה אל תוך השגעון

חוקי הפורום
לפני פרסום תגובות או נושאים, חובה לקרוא את חוקי הפורום
לא מוצאים את הידיים והרגליים? כנסו לאינדקס של הפורום לגישה נוחה לנושאים שנמצאים בו

הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי aleph111 » ש' נובמבר 09, 2013 9:39 am

האני, הגיבור האישי והיוניברסלי, והמלחמה נגד האין

זוהי האמת שלי...תזלזלו בה, תסקלו אותה, תתעלמו ממנה, תגחכו ממנה, תתפטרו ממנה או תקבלו אותה או חלקים ממנה, זה לשיקולכם האישי.

טוב, אני מניח שעד רגע זה הקוראים בפורום למדו להכיר אותי באופן כל שהוא, וכל אחד מכם גיבש דיעה או מגוון דעות כלפי, וכלפי חלקים מהסיפור האישי שהצגתי פה. מהם הדיעות שגיבשתם כלפי? כנראה שהם מתחלקים בין בוז, סלידה, רחמים, כעס ועצבים, וכולי. מצד שני, דאגתי מדי פעם לאזן את המשוואה ברגעים שהרגשתי שאני מגדיש את הסאה ולשלב ניצוצות של אור עמומים, דיעה מפוכחת בין תמהיל ההזיה המשוגעת שהצגתי בתור אלף111. עכשיו נשאלת השאלה למה? האם אני טרול ותוא לא...או שישנו הגיון בשגעון.
אני אתחיל מהאמצע ועל קצה המזלג...
השנה 1990, מיד לאחר השירות הצבאי הגעתי לניו יורק עם 1200 דולר. מהר מאד הבנתי שהסכום הזה יספיק לזמן קצר ביותר בעיר הגדולה ולכן מצאתי עבודה בחברת הובלות מקומית, מכיוון שלא היתה עבודה יומיומית עבדתי גם בחלוקת פליירים בחברה ישראלית של ניקוי שטיחים, ובלילות בתור שומר במועדון לילה. לאחר שלשה חודשים קניתי רכב ישן ומכונת ניקוי שטיחים משומשת, הדפסתי פליירים ויצאתי לדרך בתור עצמאי. כשנה לאחר מכן הפכתי להיות אחת החברות הגדולות ביותר בניו יורק, ניו ג'רזי וקונטיקט. מכיוון שעלויות הפרסום היו גבוהות במיוחד רכשתי במזומן את הזיכיון הבלעדי של חברת פרסום דיוור ישיר בכל מנהטן מהבעלים של האגיס. משם התפרסתי על עסקים נוספים. שנתיים מאז הגעתי לארה"ב הרגשתי שהשמים הם הגבול והעתיד נראה מבטיח מתמיד.
ערב ראש השנה 1992 הוזמנתי ע"י בת דודתי בת ה-19 ואחותה הגדולה לחופשה במפלי הניאגרה, ונקודה זאת בחיי מסמלת בעיני את נקודת הנפילה שלי אל התהום. בעת ההגעה למפלים היתה החלטה לשכור מסוק ולראות את המפלים ממעלה, אך מכיוון שרק ארבע חוץ מהטייס יכולים להיכנס למסוק נעשתה הגרלה מחמש יוצא שלוש, שלוש יטוסו בסיבוב הראשון ושניים הנותרים בסיבוב השני. בת דודתי בת ה-19 זכתה בהגרלה ובחיוך ממזרי וחמוד הסתובבה בעת הכניסה למסוק ואמרה "חחח זה מאלהים". למסוק נכנסו איתה עוד זוג חברים. המסוק האמריקאי החל בחוגו מעל המפלים ולפתע הגיח עוד מסוק קנדי שחג מעליו...אקצר את הסיפור לנקודה שבה המסוק הקנדי פגע בפרופלורים של המסוק האמריקאי, והמסוק התנפץ על הסלעים. התפקיד שהוטל עלי להטיס את גופת בת-דודתי ולהשגיח על אחותה ההמומה (בלשון המעטה) שצפתה במחזה האיום בשידור חי. אני מניח שעל מנת לתפקד הדחקתי את הכאב העצום. ואת המילים שנחקקו בזכרוני "זה מאלהים" קיבלתי בתור אתאיסט, כצחוק הגורל. (לאלו שהסיפור הנ"ל נשמע בדוי והזוי כל שעליכם לעשות להיכנס לגוגל ולהקליד "ארכיון ידיעות אחרונות" התאריכים הם 1.10.1992 ו- 2.10.1992 כנ"ל בניו יורק טימס, וכולי)
לאחר התאונה חזרתי לניו יורק ושקעתי עד צווארי בעבודה והתחלתי להתפרס גם על אחזקת גורדי שחקים במנהטן. תיכף לאחר הזכיה במכרז הראשון התחלתי לקבל איומים בטלפון מהמאפיה האיטלקית שהענף בשליטתה. התעלמתי מהם מהסיבה שהייתי עדין ילד והמילה פחד לא נמצאה בלכסיקון שלי האישי. יום אחד קיבלתי טלפון מעובד מבוהל ובו נאמר לי "המאפיה פה"...הודעתי לעובד שאני בדרך אליו ואגיע תוך מספר דקות. שני אנשים עם רולס רויס מדוגם חנו בפתח...לאחר הצגה מנומסת של אחד מהם בשם ג'ו קפלו...עם אזהרה מרומזת סטייל הסרטים ההוליוודים, עניתי לו "שמעתי אותך...עכשיו ראה, בפעם הבאה שאתה בא לפה תתכוננן למלחמה, עכשיו תזדיין מפה", הבחור השני שהיה איתו לא דיבר מילה (אז עוד לא ידעתי שהוא בכלל שוטר). ג'ו קפלו והבחור נכנסו לרכב ונסעו.
לאחר כשבועיים בשעת לילה מאוחרת הלכתי לבנקומט להפקיד צ'קים, הבחור שהיה איתי חיכה ברכב. לאחר ההפקדה בדרכי חזרה לרכב שמעתי רחש מאחורי אך עוד לפני שהספקתי להסתובב נוריתי בעורפי מטווח אפס, נפלתי לרצפה כבול עץ וחושך התחיל לאפוף אותי, לא הרגשתי כאב, אלא שהאנרגיה בגוף מתחילה לעזוב אותי אט אט, תוך כדי אבחנה/הבנה שבנקודה מסוימת המשחק יגמר. רגעים ספורים לפני הנקודה הנ"ל שמעתי עוד מספר יריות. לא הבנתי את פשרם שכן שום דבר נוסף לא פגע בי...לפתע שמעתי את חברי שהיה איתי קורא בשמי..."עזור לי עזור לי". קמתי בכוחותי האחרונים וראיתי את חברי מתגולל על הרצפה עם אדם נוסף, וידו אוחזת בידו של השני והאקדח בידו, ודם רב בינהם. ניסיתי לקחת את האקדח מידו אך ידי לא פעלה...לא הבנתי מה קורה...המח נותן פקודה והיד לא מגיבה...ניסיתי שוב ושוב, ומאומה. לאחר מספר שניות התגברתי על ההלם ובעטתי בפרצופו של האדם, ולאחר שהאקדח נשמט מידו נגשתי ביד שמאל ואחזתי באקדח. הרגשתי כעס רב עצור בתוכי מתפרץ החוצה...הצמדתי את האקדח לרכתו...ואז הוא הסתכל לי בעינים ואמר "מצטער אחי, מצטער"...לא יריתי בו, והוריתי לו להסתלק.
איוב 16:12 "שלו הייתי ויפרפרני, ואחז בעורפי ויפצפצני, ויקימני לו למטרה"
לאחר שחסמתי את הדם הפורץ מגרוני, עשיתי בחינת מצב והבנתי שאם אני הולך למשטרה אני יחוסל, כנ"ל לבית חולים מקומי. נכנסנו לרכב והחלנו בנסיעה מדינה אחר מדינה...בסופו של דבר עצרנו בתחנת דלק וטענו שנשדדנו באם הדרך. פונינו לבית החולים המקומי, וכולי. לימים (כעשור לאחר מכן) אני אורשע בחטיפת שוטר, גניבת אקדחו, ושדידת השוטר (40 דולר). בתקופת הביניים בין המקרה למעצר, לאחר שהבראתי קניתי אוטובוס/דירה וטיילתי ללא כיוון או מטרה, נע ונד הייתי, צפון ודרום אמריקה, ממקום למקום, ממדינה למדינה. ראיתי מקומות מופלאים פגשתי אנשים שונים ומרתקים, זו היתה תקופה קסומה בעיני (רק על התקופה הנ"ל יכולתי למלא מספר רב של ספרים מרתקים).
באחד המקומות הללו...בפרבר של עיר נכנסתי לבאר מקומי ושם פגשתי את אם בתי לעתיד. כמנהגי בקודש ישבתי בפינת הבאר. השקט שחיפשתי הופר ע"י חבורת צעירים מהצד השני של הבאר לועגת ומקניטה בחורה שהיתה ישובה מספר כסאות לימיני, הבחורה ניסתה להתגונן מולם אך ללא הצלחה מרובה. לאחר מספר רב של דקות, ולאחר שאף אחד מהמקומיים לא התערב, נכנס מנהיג החבורה לשירותים, החלטתי להיכנס אחריו. ניסיתי לדבר להגיונו שלא יפה ומכובד להתנהג כך...אך כתגובה הוא הגיב בצעקות ובאיומים...אגרוף לפניו הסדיר את הבעיה. לחצנו ידים ויצאנו מהשירותים כידידים. לאחר מספר דברים בינו לבין חבריו הם התנצלו בפני הבחורה והערב הפך לעליז במיוחד. לאחר סגירת הבאר המשכנו לביתו לאפטר-פרטי.
הבחורה שהרגישה שהיתה לי יד בדבר נצמדה אלי כל הערב. לשאלתה מאין אני, עניתי מישראל. ואז היא ספרה לי כשהייתה כבת 18 החליטה לטייל בעולם. אך מכיוון שלא היה לה כסף החליטה להגיע לישראל ולהתנדב בקיבוץ בצפון. שם היא הכירה בחור ישראלי, והיא נשאה לו, ושם משפחתו לוי. היא התאהבה בארץ ונשארה שלוש שנים עד שחלתה והצטרכה לחזור לארה"ב. עכשיו היא פה לומדת אומנות באוניברסיטה. ביליתי איתה מספר לילות סקס סוערים שבסופם הלכנו לארוחת ערב ושם הודעתי לה שמיציתי את עצמי במקום הזה ואני ממשיך הלאה בדרכי. היא לא קבלה את זה בקלות (אני מניח שהיא נמשכה לאופי המוזר ולא הקובנציונלי שלי), ניסיתי לדבר על לבה, אך בזמן שעשיתי זאת ראיתי בחור מסתכל עלינו בתדהמה ובכאב מבעד לחלון המסעדה. לשאלתי מי הבחור, ענתה, זה בעלי ואנו בתהליכי פרידה סופיים. שלחתי אותה לביתה ואני חזרתי לאוטובוס/דירה למספר שעות שינה לפני שאני ממשיך בדרכי.
למחרת מוקדם בבוקר היא הופיעה שוב עם תיק והודיעה שהיא מצטרפת אלי למסע...האני המכוער שבי סגר את עניו מול הכאב של הבחור הישראלי, הלוי, מצד אחד. ולתשוקה לבחורה הסקסית. אולם מידי פעם הייתי נזכר בכאב בעיניו שראיתי דרך חלון המסעדה. לאחר כשנתיים נוספות של מסע ונדודים הגענו ללוס אנג'לס, ושם הבחורה נכנסה להריון. היא הפצירה בי לחזור לישראל איתה, אך לא הסכמתי...לא רציתי לסיים את החוויה המופלאה והממכרת הזאתי. בחודש החמישי להריונה היא התקשרה אלי מנמל התעופה והודיעה לי שבדקות הקרובות היא עולה לטיסה לישראל, ולדאוג שיאספו אותה מבן גוריון. כל נסיונות השכנוע והאיומים לא עזרו והיא עלתה לטיסה...כשבועיים לפני הלידה הצטרפתי גם אני.
בשנת 2000 נולדה בתי, והשם שנבחר לה הוא גבריאל אור (אור על שם בת-דודתי שנהרגה בתאונת המסוקים). אולם היא לא קבלה את שם משפחתי אלא את שם משפחתו של בעלה של אמא של בתי, לוי. הילדה הזאת כבשה את לבי מהרגע הראשון, את הקור העצום שהרגשתי לעולם היא המיסה כבין רגע, המלאך הגואל הפרטי שלי. הילדה היפהפיה הזאתי (באמת) נולדה עם נקודה קטנה אדומה על קצה אפה, והנקודה הלכה וגדלה. מהר מאד התברר לנו שהיא חולה בהימו-מנגיומה, והנקודה שהפכה לכדור תמשיך לטפוח ולגדול, ולכשתגיע לעיניים היא תתעוור, למח והיא תמות. אם זכור לי דבר מוזר מאותה התקופה ברטרורספקט זה היה כשאני הסתכלתי עליה היא היתה הדבר הכי יפה, אמיץ וטהור בעולם, לעומת אנשים אחרים שראו מפלצת. בצר לי הפכתי את העולם ומצאתי רופא צדיק מליטל רוק ארקנסו, עם ניתוח חדשני. הרופא הסכים לבוא לישראל לנתח אותה ועל הדרך להדריך את המומחים בישראל באופן הניתוח...גבריאל אור הצטרכה לעבור שבעה ניתוחים.
במשך השלוש השנים הראשונות של חייה לא עזבתי אותה לשניה...האכלתי והשקתי אותה, החלפתי לה טיטולים. קראתי לה סיפורים ולקחתי אותה לטיולים על ערסל בגבי. חודשים שלמים ביליתי לצידה על מזרונים בבתי החולים, וכולי. בפעם הראשונה בחיי אהבתי אדם יותר משאני אוהב את עצמי, ולאהבה הזאתי לא היו גבולות. לקראת הניתוח האחרון המסוכן והמכריע נאמר לי שהוא יתבצע בבית חולים ליד מפלי הניאגרה בעוד כשלושה חודשים...מהנקודה הזאתי מתחיל החלק ההזוי.
עוד אני ספוג בכאב של הילדה ומשתאה בתמהון מהאומץ הרב שהיא מפגינה...המחשבות הלא רציונליות החלו לצוץ בראשי. בת דודתי ששמה הוא אור לוי נהרגה במקום הזה, משם החלה שרשרת האסונות שפקדו אותי עד עצם הרגע הזה...בתי בדרך לא דרך קבלה את שמה ושם משפחתה ומגיעה לאותו המקום לניתוח המציל חיים. בת דודתי חתמה את דבריה "זה מאלהים", אותו האלהים שאני לא מאמין בעצם קיומו עוד מהגיל הרך. האם הוא קיים? לא, יכול להיות אמרתי לעצמי, צירוף מקרים הזוי, ותוא לא.
סטייסי, האמא של בתי רצתה באותה התקופה להתגייר, והיא פנתה אלי בנושא לעזור לה. צחקתי ואמרתי לה בבדיחות הדעת..."מה אתכם הנוצרים, חושבים שגיור מדת לדת היא כמו החלפת גרבים, יוצאים למסעות צלב ומגיירים אנשים כבין רגע, טבילה וסלאמת, חוץ מזה אין צורך, שנינו לא מאמינים באלהים או בדת כל שהיא". כנראה שטיעוני לא סיפקו אותה והיא החלה בתהליך כל שהוא של נסיון לגיור. האמת, אני מוריד לה את הכובע, המסכנה באמת נסתה. שמה כיסוי ראש אופנתי, קנתה אוכל כשר בלבד, חלבי ובשרי, פנתה לרב ונענתה בשלילה מסורתית, וכולי. יום אחד אפילו בקשה שאני אקנה לה תנ"ך, צחקתי ואמרתי לה ,חמודה תרדי ממני, עד פה. לא מספיק שאת לא מכינה לי המבורגר אנד צ'יז...עכשיו את רוצה לקרוא תנ"ך. הסתקרנתי, ולכן קניתי לה תנ"ך עם ציורים ובו שבעים הסיפורים הפופולארים בתנ"ך (באנגלית), בקיצור תנ"ך לילדים.
הגענו לקנדה בשנת 2003 זמן מה לפני הניתוח להכנות, וכולי. זמן קצר לאחר מכן סטייסי שאלה אותי שאלה מהתנ"ך המצויר שהבאתי לה מבראשית 38 (לא זכורה לי השאלה הספיציפית), נכנסתי לאינטרנט ולתנ"ך בעברית והבאתי לה את התשובה לשאלתה. הפרק לכשעצמו מתאר את תחילתו של שבט יהודה, והאמת היא שההתחלה היא דיי פאקט-אפ. הפתיע אותי לגלות לראשונה ששבט יהודה התחיל כשיהודה שכב (לא ביודעין) עם בתו של בנו ער שהיה רע, ומת. לאחר מכן בנו אונן המאונן לא גומר בפנים על מנת להכניס אותה להריון (כנראה הדבר היה מקובל בזמנו), וזה גם מעצבן את אלהים והוא מת גם כן. יהודה מפחד לתת לה את בנו השלישי, שלה, מפחד שהוא ימות גם כן...היא מתעצבנת ואז מתחפשת לזונה, יהודה שחוזר מעבודה בא לו לזיין, רואה זונה בצומת מכוסה בצעיף, ויאללה אודרוב...לאחר מכן נולדים לו ממנה תאומים ומהם שבט יהודה כולו. חשבתי לעצמי...מוזר הדבר, מי שהמציא את הספר לא יכול היה לבחור סיפור התחלתי מוצלח יותר לשבט העתידי שאמור להיות "אור לגויים", ולמשיח שאמור לכאורה לצאת מתוכו? הרמתי גבה וחזרתי לעיסוקי.
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am


Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי aleph111 » ש' נובמבר 09, 2013 9:42 am

אני מניח שהתהיה הנ"ל הוזיזה לבנה בקרקעית המחשבה שלי, שבעתיד היא תגרום לקריסת מגדל ההבנות שלי. למחרת בשעת בוקר מוקדמת התעוררתי ממחשבה מוזרה ביותר (נדיר ביותר שאני זוכר מחשבות או חלומות). לפני שאני אתאר בקצרה את המחשבה אציין מספר תכונות אישיות שקימות בי, ולהם היה חלק פעיל בהזיה המוזרה. הראשונה, אני בעל יכולות גבוהות מהממוצע בכל הקשור למתמטיקה ומספרים, וזה מתבטא באופן ישיר בדרך אני מפרש את הסובב אותי, כנ"ל ובמיוחד בעסקים. השניה, יכולת לצלם מידע ואף לזכור חלקים גדולים ממנו בזמן קצר יחסית. השלישית, אני נוטה למחשבה רציונלית קרה ונטולת רגשות ברובה המכריע.
בדמיוני/חלומי ראיתי נקודה מרוחקת שהלכה והתקרבה אלי, במרחק קצר ממני היא נעמדה ואז הבחנתי שהנקודה היא בעצם האות א'. המשכתי לבחון אותה ואז ראיתי א=1. לאחר מכן האות נפתחה ל"אלף", ואז ראיתי אלף=111. עוד אני מביט בהתרחשות, הא' החלה עולה ויורדת בחלון המחשבה שלי. למעלה האותיות שלה נהפכו ל"פלא" ולמטה ל"אפל", חוזרת למרכז ומתקווצת בחזרה לא'. לאחר מספר שניות או משהו כזה היא נעמדה בחזרה בנקודת המרכז. ושוב אני רואה א=1, ואז האות א מתהפכת על עצמה בנקודת המרכז ומתחילה שוב בירידה, בתחתית היא נעצרת ואני רואה אלף=1000, לאחר מספר שניות חוזרת שוב לנקודת המרכז, ושוב חוזרת להיות א=1. משם מתחילה לעלות למעלה, נעצרת, ושוב אלף=1000. עכשיו בדמיוני נוצר קו אנכי ישיר ורציף בין החצי התחתון לחצי העליון. הקו האנכי שנוצר לכשעצמו היה בוהק וזוהר בתוך החושך של חלון המחשבה. עוד אני מתבונן ומשתהה על המראה והמחשבה המוזרה, הקו האנכי החל להתהפך ולהסתובב על צירו בדרך מעגלית, ויצר מעגל בסיום ההתהפכות, לאחר מכן האלף חזרה בקו האנכי אל נקודת המרכז, ונעמדה. המשכתי להסתכל עליה עוד מספר שניות ולפתע התחילה ויברציה בנקודה שהלכה וגברה, ולאחריה פיצוץ, הנקודה התחלקה לשלש...גלי ההדף נעו בכיוונים שונים. אחד כלפי החצי העליון עד הגבול החיצוני של היקף המעגל, וחזרה, וכנ"ל בכיוון השני התחתון. לעומת זאת השליש האחרון נשאר במקומו...הכדור שנוצר בדמיוני החל לפעום. לאחר זמן מה של פעימות ומסודרות בקצב אחיד, הא' שנשארה בנקודת המרכז עזבה את מקומה וירדה למטה...באותו הרגע שהיא עזבה מקצב הפעימות היה מטריד...מקצב מהיר עם טונים צורמים.
בחלק השני של המחשבה/חלום/ דמיון נכנסה לפעולה היכולת לצלם ולזכור מידע. ושם, בתוך מסך החלל החשוך לגמרי בעיני העצומות הופיע הפסוק הראשון של בראשית 38 באותיות לבנות בוהקות "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו". הסתכלתי ארוכות במשפט שהופיע משום מקום בדמיוני (אני חושב שאם המשפט הזה היה מופיע במחשבתי במצב ער הייתי מעיף אותו מתודעתי בהרף עין, להבדיל ממצב התרדמת שהייתי בו), ואז צצה שאלה במחשבתי, מאיפוא ירד? והתשובה שהרציונל או האי-רציונל הגיע אליה מהאלף=1000 (סביר להניח מאסוציאציה ישירה לחלק הראשון של המחשבה). מיד שאלתי את עצמי, לאן ירד? בשלב זה זכור לי שאני ממהר לנבור בזכרוני את הפרק שקראתי בעת שעניתי לסטייסי על שאלתה...וחזרתי עם השם חירה "ויט עד איש עדלמי, ושמו חירה". החלום מפה והלאה המשיך באופן שאני מנסה לזכור תשובה כל שהיא שכבר ידעתי בעברי את התשובה אליה, כאילו מן צומת שעברתי בה בעברי הרחוק והשארתי שם ציוני דרך. (במבט לאחור אני מניח שהרציונל נרדם בשמירה, והאי-רציונל ניצלה את זה על מנת לפתות ולהוביל אותי לתוך מערה חשוכה), כאמור בהמשך מכאן והלאה אני יודע לאן לגשת, ואיזה אבן להפוך.
הסתכלתי בשם חירה, וראיתי חירה=223=הירח. עוד אני מסתכל על המספר שמתי לב לשני דברים, הראשון 222+1=223, והשני, 223+777=1000. מה זה אומר שאלתי את עצמי בחלומי? והתשובות החלו לזרום (אמיתיות או לא בתוך החלום זה לא רלוונטי). ראשית הסתכלתי על המספר 222=200+20+2, והאותיות שהתחברו אליהם הם, ר'+כ'+ב'=רכב. (למילה הזאתי המחשבה הגיבה...אהה זה מה שהתכוונו מרכבות האלים). אם כך, המשיכה מחשבתי...הא' ירדה מהאלף=1000 אל ה-222 ונוצר חירה. היא ירדה מרחק של 777. מה זה ה-777? אוקי, עניתי לעצמי 111 כפול 7. זאת אומרת שישנם שבעה תחנות שבהם היא עוצרת. שאלתי את עצמי בחלום עוד מספר שאלות כגון, אם היא ירדה אז היא ירדה לאפלה שראיתי בהתחלה, אז למה היא ירדה? מהו אופן הירידה המדויק? מי שלא הגיעו התשובות דחקתי בעצמי להמשיך ולקרוא/להזכר בפרטים של הפרק שקראתי במצב ער. ולכן אמרתי, אוקי...ירד עד חירה והתחתן עם אשה בשם בת-שוע. מכיוון שכבר הבנתי בחלום שאני אמור לחשב אותיות למספרים, לכן חישבתי בת-שוע=778, ומיד ידעתי לחבר 222+778=1000. המממ חשבתי לעצמי מוזר, עדין מתאים (זה כאילו שקיוותי למצוא מבוא סתום ולצאת מההזיה, משהו בי פחד רציונלית מההמשך) אז מה הלאה? אוקי, בוא נזכר בהמשך אמרתי לעצמי...אוקי, נולדו להם שלשה בנים, ער, אונן ושלה. זכרתי שמשהו קרה איתם (זכרתי זאת מפני שהשם אונן הצחיק אותי...שקראתי את הפרק חשבתי לעצמי, איזה באסה להתקע עם שם כזה). המשכתי הלאה...ער היה רע, וה' המית אותו. אונן היה צריך לשכב איתה על מנת לתת זרע לאחיו, אונן לא עשה זאת ושפך את זרעו על הקרקע, וה' ממית אותו גם כן. מה שקרה לאחר מכן אני לא מעונין לחשוף כרגע אבל בסיום המראה הופיעו המילים מבראשית 38:9 נתן-זרע=777...והתעוררתי מהחלום בתדהמה.
המחשבה הראשונה הרציונלית ברגע שהתעוררתי היתה שהמצאתי את המילים, שמות ומספרים בחלומי ובדיקה קצרה תאשר זאת. רצתי במדרגות אל עבר המחשב, נכנסתי שוב לפרק ולאחר מספר דקות נדהמתי לגלות שאין שום טעות בשמות, מילים, ומספרים. מה קורה פה חשבתי לעצמי...מה פשר המראה המוזר הזה? וככל שהמשכתי לבחון את הדבר השאלות ללא המענה רק הוסיפו להתערם.
מה שלא הבנתי באותה התקופה הוא שהחלום/ מחשבה העבירו אותי ממימד אחד למימד שני ומקביל, מימד לא רציונלי, הזוי ומסוכן, מימד התת-מודע. הא', הבת אלף זונות פיתתה אותי אחריה אל תוך מימד אינסופי של שגעון הולך ומתגבר. מימד שכל מי שנכנס אליו כנראה לא ימצא את הדרך חזרה. הכניסה אל המימד השני הותירה אותי חצוי ודו-קטבי. כאשר שני החצאים החלו לנוע בכיוונים שונים ונגדיים. מצד אחד הסברים רציונלים מדעיים. ומצד שני, הזיה מפחידה ואי-רציונלית, כאילו מן מסע בזמן אחורנית שמעברו השני והמקביל נמצא העתיד.
בימים שלאחר החלום נאספו על ידי עוד מספר לא מבוטל של "מפתחות" שאת פשרם המדויק הבנתי ברמה מאד שטחית, אבל מבחינה מתמטית היה ברור לי שהם לא אקראיים...מישהו הטמין אותם שם ומסיבה לא מובנת אני רואה אותם ויודע בדיוק איפוא לחפש...לא היה לי אז ואין לי היום הסבר רציונלי לסיבה שלשמה אני רואה אותם, וכאמור הדבר עזר להגברת השגעון בצד אחד של מחשבתי, לעומת הצד השני שהפך את קטבם מאי-רציונליות לרציונליות. ככל שהחושך והשגעון גברו בצד אחד, כך גם האור הרציונלי צמח בצד השני. לקח לי זמן עד שהבנתי שכל מה שאני רואה בעולם התת-מודע הלא רציונלי הוא הפוך=111, ועלי להפוך את הקטב=111 שלו.
יום הניתוח של בתי הגיע, והגעתי איתה לבדי לחדר הניתוח בבית החולים הקנדי. זה היה ניתוח ארוך ומורכב שבמהלכו חיכיתי בחדר ההמתנה...הציפיה היתה קשה, רציתי כל כך שהילדה הקטנה שלי תפסיק לסבול, לא עוד מחטים ואינפוזיות, לא עוד ליזרים כואבים, לא עוד אנשים מצביעים עליה ברחוב...רציתי בשבילה חיים נורמליים. ואז בפעם הראשונה בחיי (גיל 33) הרמתי את העיניים למעלה ודיברתי עם זה הקרוי אלהים. המילים שיצאו במחשבתי היו משהו בסגנון הזה...תראה, אין לי מושג אם אתה קיים או לא, שומע או לא, אבל במידה ואתה קיים ושומע ואתה מעניש אותה בגללי...עזוב אותה לנפשה ותפנה את חרון אפך לכיווני (חרון אף התקשר לי עם העיוות והגידול באפה).
הרגע בו היא יצאה מהניתוח היה מבחינתי אושר עילאי שלא חוויתי מסוגו הרבה בחיי. לפתע קיבלתי ילדה חדשה, היופי שלה הדהים אותי, הרוך שלה שהחזקתי אותה בידי חימם כל כך את לבי. היא היתה עוד אפופה מההרדמה, ולפתע פתחה את עיניה ואמרה לי בקול רך ומרגיע, בתמימות האופיינית רק לילדים בגיל הזה...אבא אל תדאג, הרופא סידר אותי...וחזרה לנמנם בזרועותי.
בימים לאחר הניתוח לקחתי אותה לטיול במפלי הניאגרה. נעמדתי שוב על הצוקים...ותוך כדי השתאות מהנוף המדהים צצו גם המחשבות על כל מה שעבר עלי מיום תאונת המסוקים, כאן לפני 11 שנה...ממותה של בת דודתי אור לוי, וסגירת מעגל כאן בנקודה הזאתי עם בתי הנושאת את שמה.
קיוויתי שהתקופה המאושרת הזאתי בחיי תימשך...אבל לא יכולתי להתנתק מעננה לא מוסברת שאוטוטו משהו נורא הולך לעבור עלי...ואף שיתפתי את זה עם סטייסי. אמרתי לה...אם אני מבין נכון את הדבר ההזוי שאני רואה, אז, אני הולך לעבור דרך הגיהנום ולחזור.
תיכף לאחר הניתוח הגיע ראש השנה ולאחריו יום כיפורים (שבו צמתי לראשונה בחיי, זו היתה גם הפעם האחרונה), ולאחר מכן ערב חג הסוכות, באותה השנה זה יצא ביום שישי, בתאריך 10.10.2003(11 שנה ו-11 יום לאחר תאונת המסוקים)... סטייסי ירדה לעשות כביסה, הילדה בחדרה, ואני במטבח מכין כוס קפה. הטלפון צלצל אבל לא הספקתי לענות בזמן...לאחר שסיימתי להכין את הקפה נגשתי לטלפון ובדקתי מי התקשר...זה היה השכן היהודי שפגשתי בבנין, והתידדנו. החזרתי לו שיחה. כשהוא ענה לטלפון הוא היה נשמע מבולבל ומפוחד ולא הפסיק לשאול בחשדנות, הכל בסדר? אתה בטוח?. כן, הכל בסדר עניתי...למה אתה שואל, שאלתי בחזרה. ואז לתדהמתי הוא עונה הבנין מוקף בעשרות שוטרים ומרשלים, כנ"ל לובי הבנין, ישנם צלפים על גגות הבנינים הסמוכים...הם מחפשים אותך. בתוך שבריר שניה ניתקתי את השיחה ורצתי לכיוון דלת הכניסה, ידי הימנית אל מפתח הדלת תוך כדי הצצה מהעינית אל עבר המסדרון בחוץ...אבל העינית היתה סתומה...ובאותה השניה נפרצה הדלת והועפתי פנימה. אל הדירה נהרו פנימה שוטרים חמושים באקדחים ובתתי מקלע, הראשון גהר עלי ומתוך אינסטינקט עוד הספקתי לתת לו מרפק לפניו ולהעיפו הצידה...אבל זה היה רק טיפה בים. מספר גדול של שוטרים הצמיד אותי לקרקע, וכת רובה לפנים סיימה את ההשתלטות.
נאזקתי בידי וברגלי והובלתי לתוך רכב משורין שלפניו ומאחוריו רכבי משטרה מלווים. לא הבנתי...מי הם חושבים שאני? למה כל כך הרבה שוטרים? היו יכולים לשלוח פקח עיריה לעצור אותי. החלטתי לשמור על שתיקה ולחכות עד שיתבהרו הפרטים, ואכן כשהגענו למבנה מבודד הכניסו אותי לחדר חקירות שם הבהרתי להם שאני מעונין לשמור על זכות השתיקה. זה לא ממש עניין אותם מכיוון שהם הבהירו לי שאני לא מבוקש על ידם אלא על ידי האמריקאים. והאישומים העומדים כנגדי הם רבים שהבולטים מבינהם הם חטיפת שוטר (נדהמתי לגלות בפעם הראשונה שהוא שוטר), גניבת אקדחו, ושוד. בין לבין הבנתי גם שהאישומים יחדיו נושאים עונש מעל 70 שנה...נשארתי עם פנים חתומות ללא הוצאת שום זיק של רגש, ובפנים סערה גדולה. אם ישנו משהו שתפס את תשומת לבי באותו הרגע זה היה בזמן שאני רואה את כל עולמי קורס לחלוטין כבין רגע. יושבים שם אנשים צוחקים ומתבדחים על חשבוני. הקונטרסט הזה גרם לי לחיוך מר. על מנת לקנח את התדהמה וההרס המוחלט הזה הם הורו לסוהרים בכלא שאני אסיר מסוכן ביותר ולשים אותי בצינוק. בגדי נלקחו ממני ונשארתי רק עם תחתוני בוקסר שהם סיפקו, והוכנסתי לתא בצינוק. ארבעה קירות בטון אפורים, מיטה יצוקה לרצפה מבטון תואם, וזהו, המזרן והשמיכה נלקחים כל יום עד שעה 8 בערב...נשארתי אני והמחשבות, ותוא לא...והמחשבות קשות מנשוא.
הבטתי סביבי בקירות הביטון והמיטה האפורים, הבטתי בדלת הפלדה, בחור ברצפה שאמור להיות השירותים והמספר 70 שנה מרחף בראשי...איך אפשר אפילו להתחיל לעכל? מה יהיה עם הבת? איך שורדים במקום הזה...אני פאקינג במדינה זרה? מה תעזור המילה שלי כנגד עדות השוטר? זהו...ככה נראה הסוף?
האספקט הרציונלי שבי בחן לעומק את המצב תוך כדי שהוא עובר במונסון של רגשות עצומים, ולבסוף, הגיע למסקנה הקרה והנכונה, תסיים את הסוף...אין טעם לתת לסוף להוביל אותי לשם בזמנו הוא, תוך כדי גרימת סבל רב לעצמי, ולאלו שירגישו מחויבים להישאר לעמוד לצידי. והאמת הייתי סבבה עם ההחלטה הנ"ל אלולי הבת שלי. איזה מן זכרון אני משאיר לה...אבא שודד שתלה את עצמו בכלא? לאחר התלבטות קשה שבה לא נתתי לרגשות שלי צד וענין בדבר, החלטתי לחכות עוד קצת ולראות מה יוליד יום.
אני רוצה לדלג על החלק המשפטי ועל עצות מיטב העורכי דין בארץ בקנדה ובארה"ב, שהסתכמו בסופו של דבר שאסור לי להגיע לחבר מושבעים, שכן העדות שלי כנגד שוטר תוביל במקרה שאורשע לעונש המירבי. מצד שני גם התביעה לא ששה להגיע למשפט, הם הבחינו שישנם יותר מידי חורים בעדות השוטר. המלחמה על הצדק נמשכה בקנדה כשנה וחצי, ובכל פעם התביעה חזרה עם מספר שנים אחר ומוקטן...70, 50, 40, 30, 25, 20, 14 ולבסוף 14 שנה עם 4 שנים מינימום. במשך התקופה הלחץ היה על הקנדים לזרוק עלי את כל הקשיים האפשריים על מנת שאני אשבר ואקח עסקה שהוצעה. לקשיים שעברתי היה חלק מכריע בעיצוב המסע האישי שעשיתי, ואני מודע להשפעות השליליות שלהם על דרך המחשבה הרציונלית. זה לא שלא ראיתי ושמעתי אסירים מתאים אחרים משתגעים, חובטים את ראשם בקיר, אסירים שצוחקים צחוק מטורף, מתאבדים או מנסים להתאבד, צועקים ללא כל מטרה..ראיתי איך אנשים בהדרגה מאבדים צלם אנוש. אני מניח שעצם החלטתי לשים בהמתנה את זירוז הסוף מצד אחד, ומצד שני הצורך הבסיסי לשרוד, הכניסו אותי לתוך פרדוקס קיצוני. מצד אחד הצורך לשרוד בתוך תנאים קיצוניים ומפחידים ביותר, ומצד שני אין שום פחד...אחרי הסוף אין שום פחד, כאב ואכזבה.
לאחר שמיציתי לנתח את כל האפשרויות והגעתי להחלטה המוגמרת לחכות ולראות מה יוליד יום. נשארתי לבד בתוך תא שהזמן בו עומד מלכת...כל דקה היא כנצח והמחשבות הקשות הן האויב הגדול ביותר...הייתי חייב תעסוקה. אך מה עושים בתוך תא ללא כלום חוץ מבטון קר...שם אדם נשאר הוא והמחשבות שלו בלבד, והדרך בה הוא מתעל אותם תכריע בסופו של דבר את הכף. לא רציתי להסתכל קדימה אל העתיד...שכן בסופו של דבר אני אראה אשליה ככל הנראה לא מציאותית, ולכן החלטתי לחזור אחורנית בזמן ולהאחז בכל כוחי בנקודת אור. והאור בחיי הוא בתי גבריאל אור. אושר היה בעיני שסיימתי עימה ביחד את הניתוח האחרון, ואפילו היה לי זמן של מספר שבועות להנות איתה יחד. אך גם האור הזה היה בעייתי, הן מבחינת העתיד שלה שיושפע לרעה מהמצב הנוכחי, והן מבחינת העבר הקצר שלה הרווי בסבל ובכאב. הסתכלתי לתקרת התא ופלטתי אנחה כבדה מהולה בגיחוך מר. אם אתה עדין כאן ושומע...כמה שאתה מניאק. אם אתה עדין כאן ושומע...מה אתה טוען, שבראת עולם למען יסבלו בו אנשים? עצם הטענה שלך לאינסוף לאחדותך, אהבתך וחוכמתך נשללת עקב אינסוף ההוכחות של סבל, כאב ויגון. האם אתה חירש או עיוור ולא שומע את זעקת החלש, לא רואה את הסבל הרב המצוי בכל מקום? כנראה שצדקתי לכל אורך הדרך ואתה הוא עוד אשליה אנושית שנוצרה מהפחד של הלא-נודע.
כנראה שהייתי סוגר את הדלת שוב לאפשרות שהוא קיים לולא הדברים שראיתי וחוויתי בחודשים לפני המעצר. אך הפעם להבדיל מבעבר הספק חלחל פנימה והקים מחנה מתנגד...שבסופו שני המחנות הולכים להתנגשות חזיתית. שנרגעו רוחות המלחמה בתוכי נזכרתי בבקשה/תפילה בבית החולים שבו ביקשתי שיעביר את חרון אפו מהילדה אלי...צחקתי לעצמי ואמרתי, במידה והוא קיים על מה אתה מתלונן, הרי שמע לבקשתך, ועכשיו שנשבר עליך הגל הזה אתה מתבכיין? ונגיד שזה אמיתי, האם היית מעדיף שסבל ברמות כאלו יעברו על גבריאל או עליך? (אני מניח שבאותו הרגע הייתי צריך טפיחה על השכם לעצמי, שכאילו ישנה מטרה טובה לסבל...תסמונת הגיבור המתענה). מה בכלל הטעם שנגלית לי לפני הסבל (במידה ונגלה)...מה רצית להגיד לי...זה אני שמזיין אותך? הרי מרגע שהתחלתי לשים לב לאפשרות שאתה קיים ולקחתי לתשומת לבי לשנות את כל מה שיש בכוחי לשנות לטובה, הוצאת אותי מהמעגל שבו אני יכול להשפיע, למקום הזה. ואפילו את הספר ממנו דיברת אלי לקחת ממני...צחקתי ונזכרתי בתשובת בני ישראל למשה "האם הוצאת אותנו ממצרים למות במדבר", גם בכיוון הזה הגעתי למסקנה, נחכה ונראה מה יוליד יום.
את היומים שלשה הבאים העברתי בניתוח הממצאים שהיו בידי עד כה, עברי הכולל בתוכו שמות, מקומות והתנסויות. ניתחתי את החלום והמפתחות שאספתי בו, ולאחריו עד רגע המעצר. והגעתי שוב למסקנה חסר לי מידע רב על מנת להגיע להחלטה אם זה אמיתי או לא. אני צריך את הספר לרדת לעומקו ולבחון לאן מובילה הדרך הנ"ל, אמרתי לעצמי. לשמחתי גיליתי שהספר היחידי המותר בצינוק הוא ספר התנ"ך, אבל הבעיה היתה שהוא באנגלית ולפיכך הספר חתום. ניסיתי לקרוא אותו אבל לא יכולתי...העלה בי עצבים הסיפורי סבתא בו. הרגשתי שאני צריך תשובות לפני שאני עובר בשערי המוות. ולא המטה הפך לתנין, ולא משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים, וכולי. רציתי תשובה לשאלה פשוטה...איפוא אתה, ומה אתה רוצה? ואל תענה לי תשובה בסגנון של קורבנות, ודם הניגר על המזבח, וכולי (והרשימה ארוכה). כי אם זה התשובה אז אני מעדיף להיות חופשי באבדון. ההנחה הבסיסית שלי היתה שבמידה ויש משהו בסגנון של בורא, אז ישנם חמשה אופציות ראשיות. הראשונה הוא טוב, והטוב שלו חייב להיות אינסופי, לכולם. השניה הוא רע, והרוע שלו גם הוא אינסופי. השלישית, לא אכפת לא עד אינסוף. הרביעית, כל התשובות נכונות, וזה מצביע על ריבוי אלים. החמישית, אופציה שעדין לא חשבתי עליה. כך או כך התחושה הפנימית והלא-רציונלית שליוותה אותי היא שכל מה שעובר עלי מתקשר באיזה שהוא אופן לחלום שחלמתי טרם מעצרי ולתחילת המעגל בתאונת המסוקים במפלי הניאגרה עם החותמת "זה מאלהים". זה הזכיר לי משפט שקראתי לפני מעצרי מתהילים 139"...אם אסק שמים שם אתה, אציעה שאול הנך".
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי aleph111 » ש' נובמבר 09, 2013 9:45 am

הגעתי למבוא סתום, ואם יש לי צ'אנס כל שהוא להתקדם אני חייב ספר תנ"ך בעברית. וגם אם זה לא יעזור לי כלל...לפחות ישרוף לי מעט זמן עד שאגיע להחלטה שזה בלבול ביצים. אני חושב שהתרעומת שלי היתה מצד אחד שהספר היה נותן לי תעסוקה רבה בחיפוש אחר חרטות מיסטיות. ומצד שני האמנתי שהנבירה לעומקו מתבקשת עקב החוויה שעברתי, והחיפוש ישיב בסופו את אחדות מחשבתי, כפי שהיה לפני כן, אתאיסט, או מהעבר השני, יודע את התשובה.
לא הבנתי את ההגיון שלו במידה והוא קיים. מה ההגיון להראות לי קצה דרך ואז לקחת אותה ממני. מה ההגיון להסיט אותי מדרך כל שהיא, ואז לשים אותי בסוף הדרך...נאנחתי לעצמי, אתה סתם מייגע את עצמך אין אלהים או שהוא הביא אותך לכאן לחיסול....מה הפשע שלי? לך תדע...גלגולי נשמות ושאר חרטות למינהם. שקעתי שוב בדכאון והרגשתי שהוא סוחט את ליבי עד תום.
למחרת נפתחה דלת הצינוק ובפתח הופיע איש דתי שזיהיתי מיד בתור חבדניק. הוא היה גבוה, מזוקן עם מגבעת על ראשו. עיניו הביעו רחמים וחום, אך מילותיו ניסו ללא הצלחה מרובה להרגיע ולהפיח תקווה. הרגשתי שהוא כבר ידע שהמצב הוא בכי רע. הציע לי להניח תפילין, עניתי שאין צורך. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן, והוא ענה שהוא חבדניק המתנדב להגיע לכלא ברגע שמגיע יהודי. הוא הוסיף ואמר שהוא משתייך לארגון הנקרא "אלף" שהוקם בהוראת הר' מילובוויטש. הנהנתי בראשי, ותדהמה ומבוכה בתוכי. לשאלתו אם אני מעונין בסידור ותנ"ך עניתי, כן...מאד. והוא ניגש החוצה והביא סידור, תנ"ך עברית/אנגלית, וספר תהילים...איחל לי בהצלחה והבטיח לחזור לביקור עוד שבועיים..עניתי שאין צורך שיטריח את עצמו, ותודה. לאחר צאתו התיישבתי על מיטת הבטון והרהרתי...מה הסיכויים שיבוא אלי לצינוק ספר תנ"ך בעברית ע"י נציג ארגון "אלף", אותה הא' שגרמה לי לבלבול עצום. לאחר מספר שניות ביטלתי את האפשרות כצירוף רנדומלי משוגע...אחד מאלף, צחקתי וניגשתי לפתוח את הספר. במקום שנפתח הספר הופיע לפני המשפט הבא, איוב 9:1 "ויען איוב ויאמר, אחת אמרתי כי כן, ומה יצדק אנוש עם אל. אם יחפוץ לריב עימו, לא יעננו אחת מיני אלף...אם קראתי ויענני, לא אאמין כי יאזין קולי...אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה". השאלה הבלתי נמנעת שלי היתה...האם הוא פה איתי...וזהו תחילת המסע?
http://en.wikipedia.org/wiki/Aleph_Institute

התקופה הבאה בצינוק היתה פשוט מדהימה...אם הייתי צריך לתאר אותה אז הייתי אומר שהיא נעה בתנועה גלית דרך מעבר צר בקו התפר בין הזיה למציאות, ככל שההזיה גברה כך גם המציאות הקשה שטפחה לי על הפנים שהגל חזר למציאות הקודרת. התנודות הגליות שעברתי שם היו בקצב מטורף שנעו בין הזיה משוגעת הולכת וגוברת, ולבין רציונל קר וקפוא שניסה לנתח את המצב לאשורו. ואז שוב בנקודת השיא שוב צלילה בקצב מסחרר אל עולם ההזיה. ההרגשה הכללית היתה שהנשמה מתקווצת ונחנקת בזמן שהמח עומד להתבתק לשנים. אם היה משהו שהבחנתי בו בזמן הצלילה אל עולם ההזיה זה היה חלקי פאזל שלא הבנתי את משמעותם...אבל ידעתי שהם חלקים חשובים להשלמת התמונה. וכך נסקתי לשמים הרציונליים, וצללתי למעמקי שאול ההזיה. וככל שהנסיקה צברה תאוצה והגיעה לשיאים חדשים (מבחינתי), כך גם גברה והתקדמה נקודת השיא בהזיה.
קצב התנודות הגלי והמסחרר היה קשה מאד לרכיבה...זה היה משול בעיני לרכיבה על פר זועם ולא מאולף. ואם בהתחלה הייתי מצליח להחזיק זמן מיקוד קצר בלבד, עם הנסיון הוא הלך וגדל. אך תמיד בנקודה שלא יכולתי לעמוד בקצב ההתרחשויות הייתי מושלך הצידה מעל הגל, מותש לחלוטין.
תהליך ההחלמה לאחר הרכיבה על הגל היה נינוח ביותר, מין זן מומנט שבו הגלים הלכו ונרגעו עד האטה ועצירה כמעט מוחלטת. את הנקודה הזאתי חיפשתי מכמה סיבות, הראשונה, זה מצב אפטיות כמעט מוחלט, מצב רגיעה ושלווה, לעבר ולעתיד, קשים ככל שיהיו אין כמעט שום אחיזה בה, כולל הפחדים והחששות הכרוכים עם שניהם (העבר והעתיד). הסיבה השניה שלשמה חיפשתי את נקודת הזן זוהי עקב הבהירות והצלילות של המח בנקודה הנ"ל. האבן המרכזית הנ"ל בין שני העולמות הללו היה החדר בו בחנתי את חלקי הפאזל בנסיון להבין את משמעותם. לאחר סיום מעגלים חוזרים ונשנים של צלילה ונסיקה וחזרה אל נקודת המרכז התחלתי לשים את תשומת לבי לשני מגדלים תואמים, הפוכים ונגדיים שהולכים ונבנים משני העברים.
לימים בחנתי את התהליך המוזר בו הייתי שרוי ברמות קיצוניות בעת שהותי בצינוק גם מבחינה רציונלית ומדעית. הופתעתי (לא ממש הופתעתי) לגלות על גלי ה"אלפא" והאפקטים החיוביים (או השליליים) שהם משרים על המחשבה והנפש כאשר עוצמתם מוגברת, ולהיפך. הופתעתי לגלות גם כן על מיקומם במח הביניים (תלמוס) המצוי בין שני אונות המח, והמשמש בתור המגשר בינהם. הופתעתי לגלות גם על גרעיני (333) הבסיס המקבלים קלט מקליפת המח, ומוציאים אליה פלט בחזרה דרך התלמוס, ועוד ועוד. כמובן שעלתה השאלה במוחי, האם המפתחות שאני חוזר עמם (במידה והם אמיתיים) הם הבלו-פרינט השלם של המח האנושי, המורכב ממודע ותת-מודע, ובנוי בצלם האני העליון? האם תהליך הארת אונות המח באופן שווה ומאוזן יוצרת את העל-אדם? האם שני המגדלים ההפוכים והנגדיים שהרגשתי שנבנים מתקשרים גם הם לאמיגדלה במח? האם זה מתקשר למפתחות של מגדל-בבל=111, או למגדל=77=עז של תהילים 61:4? האם שני ה"אונ"ות מתקשרים למפתחות שראיתי בהקשר למקדש און המצרי וליוסף (צפנת פענח) מצד אחד...ואנו, אל השמים השומרי מצד שני. הרי השומרים ציינו במיתולוגיה שלהם את איננה מלכת השמים יורדת לעולם התחתון החשוך בעל שבע הרמות. האם כל זה מתחבר אל אונן, ונתן-זרע=777, האם כל זה מתקשר אל רע (רה), אל השמש (סימולו עיגול ונקודה במרכז) שהופיע על אי במים הקדמוניים (נון), ואז תוך כדי אוננות יצר את האוגודד (שמינית האלים שהיו חלוקים לשני קבוצות של 4, וסימולם היה הצפרדע=444, האם זה למה המצרים טענו שמקדש(444) און נבנה בנקודה בה הופיע האל רע, ואם כן האם זה למה "ירד יהודה", וזה למה בנו הבכור הוא ער-רע)???
לאחר תקופה של מספר חודשים בצינוק נערמו במוחי המצומצם מספר רב של מפתחות שלא ממש הבנתי את פשרם. מבחינה מתמטית ידעתי/הבנתי שהסיכוי שהם רנדומליים הוא די אפסי. מבחינה לא-רציונלית הם התאימו בדיוק לעבר (שמות, מקומות, התנסויות וחוויות,מיתולוגיות, מדעים, וכולי) ולגרעין החלום/מחשבה ההזויה שראיתי לפני המעצר. מצד אחד הבנתי שאני נכנס אל תוך שגעון הולך וגובר, ומצד שני הבחנתי והרגשתי שאני עובר מן תהליך התעוררות. בין שני הברירות להכנס אל תוך עומק השגעון מבחירה, או להביט בקירות הבטון של התא תוך כדי כאב נפשי עצום שסופו להוביל לשגעון גם כן, בחרתי להשתגע במודע וביודעין. ולכן לאחר מספר חודשים בצינוק עלה הצורך להמשיך במסע ולחבר את המפתחות להבנות במעגלים גדולים יותר, מאני-ועצמי לאני-והרבים, מהתחתית ומעלה. הגיע הזמן לעזוב את הצינוק.
העורכי דין שפעלו בשמי בקנדה, ארה"ב וישראל החלו ללחוץ ולתקוף את התביעה האמריקאית, ואת החורים הרבים בעדות השוטר, וכולי. האמריקאים בנוסף נלחצו שאני לא בידיהם ונלחם בנוסף על הסכם ההסגרה בין קנדה לארה"ב. הם ציפו/קיוו שאני אשבר בצינוק ואסכים להסכם ההסגרה, ולאחריו אשטף במכונת "הצדק" המשומנת האמריקאית. לעומת זאת הסוהרים בצינוק לא הבחינו בתסמיני תהליכי שבירה מוכרים, ואפילו להיפך. אני מניח שיש לי בסיס הגיוני להנחה שעובדה זאת לא נעלמה מעיניהם, העיתונים האמריקאים כבר החלו להלל את גדולת המשטרה, ולכידתו של העברין המסוכן ביותר, שאוטוטו יגיע לארה"ב והצדק ישוב אל כנו.
דלת תא הצינוק נפתחה ומספר סוהרים שהופיעו בפתח עם אזיקים ושלשלאות, הורו לי לנוע אחורנית לעברם. בזמן שהם כבלו ואזקו אותי הודיעו לי שאני מועבר לכלא אחר (באותו הרגע עוד לא ידעתי שאני בדרך לכלא הקשה והמסוכן ביותר בצפון אמריקה, ושם אגיע לאגף המסוכן ביותר). בזמן שהם אזקו אותי בידי וברגלי הסתכלתי בפעם האחרונה על קירות תא הצינוק שהתמלאו עד תום במשפטים, מילים, אותיות ומספרים שכתבתי במהלך המחשבות שצללתי/נסקתי לעברם...במקביל, הנציג החבדניק של הארגון "אלף" הודיע לסטייסי...משם הוא לא יצא חי.
הכלא החדש הסתכם מבחינתי באגף בו הושמתי ושהיתי במשך ה-15 חודשים הבאים. האגף היה מורכב מ-18 תאים, שכל תא הוא ברוחב של מטר ואורך של 2, בכל תא היו בין 2 ל-3 אסירים. פתח התא מוביל למסדרון שרץ לכל אורך התאים (אורך המסדרון 18 מטר) ורוחבו 2 מטר. את ה-2 מטר רוחב חתמה חומת סורגים שמעברה השני היה מסדרון צר נוסף בו התהלכו הסוהרים אחת לשעתיים (הם אף פעם לא נכנסים לתחום האסירים). כל בוקר בשעה 6 מוצאים האסירים מהתאים אל המסדרון ובו הם שוהים עד 8 בערב. במסדרון היו חמשה שולחנות מתכת, על המחצה המפרידה בין המסדרון של האסירים לשביל של הסוהרים היו תלויים 3 טלוויזיות וחמשה טלפונים ציבוריים. המקום לכשעצמו מוזנח ברמות על. אם הקושי הקיצוני שבו מתמודד אדם בצינוק הוא הבדידות, אז במקום החדש הקושי האכזרי היה הגן חיות האנושי שהרכיב את המקום, הג'ונגל בשיאו. חיות טרף שונות ואף גרוע מזה, ללא חוקים ומגבלות (מה שאפיין את המקום הזה שהסוהרים לא היו צד פעיל באכיפת החוק...בכלל). הכנופיה השולטת השתלטה על הטלוויזיות והטלפונים, שהם חולקו לבכירים מבינהם. בטלוויזיה הערוץ היחידי המותר היה ערוץ מוסיקה שחורה (ראפ, היפ הופ, וכולי) וחדשות מקומיות פעמים ביום (לראות מי נעצר, מת, וכולי). הטלפונים שחולקו לבכירים היו בבעלותם ולאסיר שלא משתייך אליהם אין גישה לטלפון. גם האוכל שמגיע היה ראשית עובר סינון דרכם ככרות הלחם, העופות והבשר היו נלקחים על ידם, והשאריות מגיעים לשאר. תרעומת כל שהיא מצד אסיר תסתיים בוודאות בטיפול נמרץ או בבית הקברות. אם הם השתעממו מישהו ישלם את המחיר בתואנות שונות, הסתכלת לעברי, הסתכלת לעבר התא שלי, עברת באמצע ביני לבין האדם איתו דברתי, חובות סמים, חוסר כבוד, חוסר ניקיון, וכולי. לפעמים הם היו מלבישים על אדם תיק של מלשן או אנס...וגם הסוף לכך ידוע. לפעמים הם היו לוקחים שני אסירים קטנים ורזים שלא מקבוצתם, לקרב תרנגולות שבו הם מהמרים על התרנגול המנצח. התרנגול המפסיד היה נענש על ידי אלו שהימרו עליו והפסידו, והעונשים היו מגוונים ומרושעים. אם היה מכנה משותף אחד על אינספור ההגבלים והעונשים בתוך המסדרון הזה, הוא היה, דם. זה המקום היחידי בחיי שיכולתי לראות, למשש ולהריח את הפחד המבצבץ מעיני האסירים שלא נמנו עם הקבוצה השלטת. זה כאילו שהפחד חודר לעצמות ומפורר אותם, והופך אדם לתולעת חסרת עמוד שדרה. ואני נשבע בהן צדקי שזה מראה אכזרי ביותר. אם להוסיף להזיה הנ"ל שולחן אחד מהחמשה היה אסור לישיבה, ועליו היו פרוסים ספרי תנ"ך, הפתוחים בספר תהילים, אחד לכל חבר מהכנופיה השלטת.
הלחץ הפסיכולוגי העצום העובר על אסיר שאינו משתייך לקבוצה השלטת נובע מסכנות ההישרדות הרבות שהוא חווה שם נון סטופ. רעב תמידי, אי האפשרות ליצור קשר עם העולם החיצוני (משפחה ועורך הדין), פחד קיומי שאינו פוסק, ועוד. והבקיעים והמשקעים ככתוצאה מכך לא מאחרים לבוא. חלק היו מחליטים לסיים בהתאבדות, חלק בהעברה לפרוטקטיב קסטודי (זהו כתם על אסיר שלא נמחק בעת הגעתו לבית סוהר), וחלקם הרב חוטפים את ההצעה הראשונה של התביעה, רק בשביל לעזוב את המקום הזה...חשבתי לעצמי בחיוך מר, מי אמר שהסיסטם לא עובד, מכונת הטחינה במיטבה.
דוגרי...שלשלתי מפחד, וכמו מצבים קשים רבים שהייתי בחיי שאלתי/אמרתי לעצמי, טוב, איך יוצאים מהמצב הזה? אבל להבדיל ממצבים קודמים בחיי...הפעם לא ראיתי את האור בקצה המנהרה, וזה תחושה קשה מנשוא. ידעתי שאני הולך לשהות במקום הזה תקופה לא קצרה. ידעתי שבתור יהודי ישראלי אני פגיע במיוחד. ידעתי שזה רק ענין של זמן קצר ביותר עד שהרעה תגיע אלי, וידעתי שבמסדרון אין היכן להתחבא. בלית ברירה חזרתי לנקודת ההתחלה בצינוק שבו בקשתי/רציתי את מותי, ולאחריה שמתי את האפשרות בהמתנה לראות מה יוליד יום. ולכן, גם בנקודה הנ"ל עניתי לעצמי, בוא תחכה ותראה מה יוליד יום...אם האש תגיע אליך תעמוד מולה ללא פחד (חיצוני), והם יתנו לך את הסוף, המוות. עד אז תעמוד בנקודת המרכז...אמרתי לעצמי בפחד, אם ישנו ניסוי מדעי רציונלי לבחון את התיאוריה ההזויה שבניתה, אז היא כאן במקום הנורא הזה. שכן, בתיאוריה ההזויה שבניתי הא' הניטרלית התעקשה שבשביל הדק הזה שום פגע רע לא משגת ידו. את התיאוריה הנ"ל בחנתי פעמים רבות, בהתחלה בהססנות ואי בטחון רב, שבהמשך הלכו ופחתו (קצה ההבנה הנ"ל נמצא במשפט מישעיהו 51:13 "...ותפחד תמיד כל-היום=111 מפני חמת המציק, כאשר כונן להשחית, ואיה חמת המציק").
בסיום היום הראשון במסדרון נכנסתי לתא הקטן והחשוך עם נפש שבורה ומדוכדכת, רציתי לבכות אבל הדמעות לא זלגו, הזכרונות על הבת והחופש רק העצימו את הכאב. לפתע נפתחה דלת התא ולתוכה נכנס עציר חדש. הוא היה פורטוריקני המכיר את המערכת, שכן נכנס ויצא מספר פעמים בעבר. הוא השתייך לכנופיה הנקראת "המלכים הלטינים" אבל בשהותו האחרונה בכלא הוא הושפע תיאולוגית ע"י המוסלמים, מיותר לציין שלא היה לו מח מבריק וזה לא נבע ממחשבה עמוקה ורציונלית. מעבר לכך ההתאסלמות שלו גרמה לנתק עם משפחתו, החברה הקתולית הפורטוריקנית, והכנופיה אליה הוא השתייך. לשאלתי למה הוא התאסלם, הוא ציין מספר עובדות תיאולוגיות שהועברו לו דרך המוסלמים. תקנתי אותו על העובדות תוך כדי השיחה והראיתי לא את התשובה הנגדית מצד הדת שעזב (למעשה לא עשיתי הרבה, רק דחפתי אותו בעדינות חזרה למקום מאליו שרצה לחזור ולא ידע איך). הוא התרגש מאד והודה לי שוב ושוב. מבחינתי ראיתי אותו עובר מהזיה א' להזיה ב'...אבל ההזיה שאליה הוא חזר טובה יותר בשבילו. למחרת על הבוקר הוא נקרא לארוז את דבריו, הודיעו לו שהוא עובר לאגף אחר בכלא (הכנופיה שלו מעבירה את חבריה שמגיעים לכלא לאגף שלהם, בה היא שולטת). הוא הסביר לי לפני שעזב שזה האגף הכי טוב בכלא כי הם גם עובדים בכביסה ובאפסנאות, ולכן יוצאים מהאגף ומסתובבים ברחבי הכלא, לסיום שאל אותי אם אני רוצה לעבור, ובתשובה עניתי לו, נראה (לא לקחתי את דבריו ברצינות). מספר שעות לאחר מכן הורו לנו לחזור לתאים עד שיסיימו את תהליך החלפת הבגדים השבועי. כנראה המירוץ אחר האופנה לא מסתיים בכלא. כולם צועקים ודוחקים באפסנאים למדים נקיים ולא מרופטים, והם (האפסנאים) שמים זין בחזרה על התחינות ונסיונות הליקוק השונים, ולכן לא ציפיתי ליחס שונה, אני אקח את מה שייתנו לי...לא אבזה את עצמי, אמרתי לעצמי. לפתע שמעתי מהתא את המנהיג שלהם צועק במסדרון. מי זה היהודי ישראלי פה? עניתי, כאן..מה הבעיה? הוא ענה בהתרגשות...אחי, החזרת לנו בן אובד, כל מה שאתה רוצה תקבל! עניתי לו בחזרה...הכל טוב, אין שום דבר שאני צריך (לתשובה הזאת הוא לא ציפה, וראיתי זאת בעיניו). מיד ניגש לתחתית הסלסלה ושלף 10 טי-שירטים חדשים, תחתונים ואוברולים, ואמר, תזכור כל מה שאתה צריך, תפנה אלי. תודה אחי עניתי בחזרה. לאחר מספר דקות נפתחו דלתות התאים והאסירים יצאו למסדרון שוב. מנהיג האגף ששמו הוא רוק (סלע) ניגש אלי ובהתחנחנות לא אופינית ניסה לרדת לשורשי, מי אני ומה אני. הנחתי שהוא שמע חלקים מהדו שיח ביני למלכים הלטינים והוא לא היה בטוח אם אני גנגסטר על או איש חשוב בחוץ. שכן הוא רצה בגדים חדשים להתפאר בהם לפני הכנופיה שלו, כמתאים למלך האגף, אבל לא היה בטוח אם הוא יכול לקחת זאת בכח בלי להתחיל מלחמה עם כוחות עלומים. ניתוח מהיר של המצב שנקלעתי אליו והתגלגל לפתחי היה לכדהלן. בחור הזוי הגיע לתאי עם תיאוריה הזויה, בלא מתכוון החזרתי אותו להזיה הראשונה ממנה יצא. הקבוצה ההזויה שאליה הוחזרה האבידה הוכירה את תודתה. החיה הרעה שעומדת ממולי רוצה את השלל אבל לא בטוחה אם אני צפע או טלה. האופן שבו אני אגיב עלול להכריע את עתידי במסדרון המוות. החלטתי להגיב באומץ, בחנתי אותו במבט מתנשא מעליו, ואז באדישות מירבית (ככל שיכולתי לאזור אומץ) עניתי לא "נו ביג דיל"...הפניתי לו את גבי והתחלתי להתרחק, לאחר מספר צעדים הסתובבתי אליו שוב ואמרתי " אתה יכול לקחת 3 מכל פריט" והמשכתי הלאה. הוא לקח 3 פריטים מכל דבר, ופה ידעתי שהסכנה המידית חלפה...אולם אם עלי לשרוד כאן עלי לשלוט על האש.
במשך הימים הבאים דאגתי להסתיר את הפחד והתסכול הכללי והשריתי סביבי אוירה של רוגע ואפטיות לנוכח הג'ונגל סביבי. רוק, המנהיג של הכנופיה היה ניגש אלי לעיתים בנסיון להתקרב ועל הדרך לתהות על קנקני. תוך כדי שיחה דאגתי להעביר לו חלקי מידע שרציתי שיעברו אליו, כגון האישומים בארה"ב על חטיפת שוטר, וכולי. אני מניח שזה עזר למיסתורין סביבי, והדמות שבניתי בשבילם להסתכל עליה. את ההקשרים הקונספירטורים הנחתי להם לעשות לבד (יהודי, ישראלי, מאפיה, מוסד, קונספירציה יהודית, עשיר, גאון, וכולי כיד הדמיון). רוק בנה במוחו את התיאוריה המעוותת שאם יתקרב אלי ייטב לו, גם יראה בפני קבוצתו כמנהיג היושב עם שועי עולם, וגם אולי דרך "הקשרים" המרובים שלי (כמו שיש לכל היהודים) יוכל להינצל מאישומי הרצח וסחירה בסמים. מהר מאד התברגתי בעמדת כח ניטרלית באגף. החיילים של הכנופיה הבינו מהר מאד שאני בייחס מועדף ולכן ניסו להתחבר ולהתיידד עימי. בהמשך קיבלתי טלפון וטלויזיה צמודים, וחמישית מהאוכל הגנוב מהחלשים. מעבר לכך, דרכי המחשבה של רוק היו בשליטתי. את האוכל כולו חלקתי בין הרעבים והחלשים, הטלפון והטלוויזיה לשירותם ככל שיחפצו. רוק שלא ידע איך לפרש זאת פנה אלי יום אחד ואמר...אתה יודע מה, אתה רך. עניתי לו בקלילות, הדרך היחידה בפניך לשלוט היא בכוח...אבל אל תתבלבל ישנם דרכים נוספות לשלוט על העדר. אהה הוא ענה, קראתי וחקרתי גם אני את הספר 33 חוקי מלחמה...וואלה אתה היהודים תחמנים ליגה א'. צחקתי וחזרתי לעיסוקי.
העזרה לזולת ובמיוחד לחלש במצוקה עשתה לי טוב על הנשמה, אך לא הסתוורנתי מצביעות האיגו שלי, הייתי דואג להזכיר לו שמה שאני נותן לא שייך לי, ובאותה המידה יכול להלקח ממני כבין רגע. ידעתי בתוככי תוכי שאני עושה זאת גם על מנת לרצות את הבורא (במידה והוא קיים), וזה כאילו משמש בתור מס חנופה על מנת שלא יוריד את מסך הביטחון שהוא פרס סביבי. לקראת סוף השנה הראשונה גם הא' הביעה את דעתה בנושא מעשי הטובים, זה היה משהו בסגנון..."די כבר, כבר כמעט שנה שאתה מזיין לי ת'מח...אני, ואני, ואני, ואני. מה לא מובן לך פה, אור (פוטון) יכול לחדור אל מעגלי החושך תוך כדי רכיבה על חלקיקים עם מטען שלילי (אלקטרון). ובמידה שעדין לא הבנת...אתה השלילי!". מה זאת אומרת שאלתי בתדהמה...הרי הצלתי אנשים ממות, עזרתי להם בסבל ככל יכולתי, וכולי. זה לא אומר שאני חושב שאני צדיק...אבל בטוח לא רשע גמור. הא' הגיבה שוב, "שתוק, שתוק יא טמבל...אתה מסתכל על האנטי חלקיק שלך, הפוזיטרון, וברוב טמטומך חושב שיש לך יד וחלק עימו. ועוד בשיא חוצפתך, כשאתה מסתכל אחורנית אל עברך אתה בוחר להסתכל על האור הנובע ממנו, ומהצעדים שהוא עשה, תהיה גבר ותסתכל על החושך השלילי שנובע ממך" הא' צחקה בגיחוך והוסיפה "חחח תראה יא טפשון ראה איך סידרת את סיפור חייך למען שתצדק...ואז תחזור אלי ותאמר לי שאתה לא שקרן חחח" האמת שהתבאסתי מאד...לא ממש הבנתי את דבריה, האם אני מובל ברוב טמטומי לשחיטה? האם עובדים עלי ודגו אותי כמו דג בחכה? אם אני הרשע המובל לשחיטה אז היכן הטוב הצדיק שקיים בי? נכון חשבתי לעצמי...מה שאמת אמת, המחשבה שלי נוטה לראות ולהראות את פני הדברים באופן חיובי מוטה לכיווני, תוך כדי עצימת עיניים לחלקים הלא יפים. וכנראה את האמת לא ממש מעניין הדרך המעוותת בה אני בוחר לראות את התמונה.
טוב, בלית ברירה הצטרכתי להביט אחורנית אל עברי ולהביט בעינים של הצד השלילי שבי. זה היה תהליך ארוך, כואב ורווי רגשות מעורבים, בהתחלה כעסתי עליו, אחר כך ריחמתי עליו, משם המשכתי להבין אותו, ולבסוף הצדקתי אותו. כשהצדקתי אותו הייתי כבר קרוב מאד אליו ואז הבחנתי שהוא ילד קטן בודד ועזוב, והילד הזה הוא אני. האמת היא שקצת התביישתי, כי אם הוא היה מבין הוא היה אמור לשאול אותי...למה עזבת אותי לבד בחושך אפלה? אבל הוא עדין לא הבין, והוא רק שמח שחזרתי. אבל אם אני אקח אותו עימי הוא יצמח, יגדל ויבין...שהפקרתי אותו. ובכלל, למה הפקרתי אותו מלכתחילה? הא' בשלב זה התערבה, סבבה יא טמבל היא אמרה, הבנת...עכשיו אחוז ביד הילד ותתחילו להתקדם אחרי...עוד כברת דרך ארוכה לפניכם. ובהקשר לסיבה למה הפקרת, אתה תבין רק לאחריתה. בינתיים תביט לעומק במציאות סדום והעמורה שאתה נמצא בה...גם בה ישנה ילדים קטנים ועזובים.
הבנתי, ולא ממש הבנתי את דברי אלף. אבל אם היה דבר אחד וודאי במחשבתי הוא היה שאני הופך להיות מיום ליום יותר ויותר אדם דו-קטבי ושוקע אל תוך שגעון, שרק ילך ויגדל. ישבתי והרהרתי עם עצמי ולבסוף אמרתי לעצמי...עזוב אותך משטויות, מרגע שהתחלת לעקוב אחר הא' עולמך קרס וחרב, איבדת הכל כולל את שפיותך...לא צריך להיות גאון גדול להבין לאן מובילה המשך הדרך, צא משם כל עוד אתה יכול...תפסיק להביט אל עבר הלא-רציונל, זה בור ללא תחתית. לבסוף, קבלתי את עיצת הרציונל ומילאתי את יומי בהימורים (פוקר ושחמט) שיחות עם אנשים שונים ומשונים, וכולי.
הילד הקטן שבי ישב דומם לצידי והביט בי ארוכות, כאילו שאומר...נו, מתי זזים הלאה. וכך כל פעם שנזכרתי בקיומו והיבטי לעברו. ולכן גמלה בי ההחלטה להפסיק להביט אל עבר ההזיה.
ירמיהו 20:9 "...ואמרתי, לא אזכרנו עוד, ולא אדבר עוד בשמו. והיה בליבי כאש בוערת, עצור בעצמותי, נלאיתי כלכל, ולא אוכל"
תמה השנה הראשונה, ואני כבר בקי בפוליטיקה הפנימית של הכלא, אני מודע לזה שהנינוחות הרגעית שאני חש לעיתים יכולה להעלם כבין רגע...אבל מעדיף לא להתעסק באופציה הנ"ל כל עוד אין צורך. ולכן הקו המנחה אותי באותו הרגע, שרוד, שרוד ללא להביט אל השגעון האופף אותך, שרוד עד שתיפול ההחלטה בהקשר לגורלך. העורכי דין עובדים במרץ (חחח), מי יודע אולי תצליח להתחמק מהצרה ותחזור לחיים נורמליים.קיוויתי והתאכזבתי.
השנה השניה החלה גרוע ביותר...רוק, מנהיג האגף הועבר לכלא אחר, ככתוצאה מכך נוצר וואקום שלטוני. הרציונל שניתח את המצב הבין שאני בדרך חמקמקה יכול לקחת את המנהיגות, אבל עימה יבואו גם בעיות מנהיגות רבות, שיציבו אותי בצמתים ראשיים בכל בעיה שתצוץ, ויש הרבה, ולכן עדיף לי להשאר בצל. מצד שני תלוי מי ימלא את הוואקום, והאם אוכל לנוח בצל שלו בלי להיות מעורב. החלטתי לבחון את המצב המתפתח מהצד.
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי aleph111 » ש' נובמבר 09, 2013 9:46 am

הגרוע מכל קרה, המתח שנוצר מהוואקום הוליד את המועמד הכי לא מתאים והגרוע ביותר מבחינת כולם. ראשית הוא החל בתהליך ביסוס מקומו כמנהיג הכנופיה, כל חברי הכנופיה היו מודעים לנסיון שלו לקחת את המנהיגות מידיהם, אך לא אזרו אומץ להתנגד. מצד שני הוא התחיל להתעמר בחלשים שלא חברי הקבוצה. המתח באגף הגיע לרמות שיא והיה ברור שבכל רגע יגיע הפיצוץ. השאלה היחידה היא...מי יהיה הקורבן הוא או אחר. היומיים הקרובים בחרו את הקורבן וזה היה אני (כל התהליך עצמו הזכיר לי סרט תיעודי בנשיונל ג'יאוגרפיק שבו תהליך ההדחה של הקוף השולט, הכאוס הפורץ מיד לאחר מכן וחזרה לשורות תחת מנהיג חדש).
במהלך אחת הפעמים שהוא החל לצעוק ולהפיל את חיתו על שאר העצירים, עיננו נפגשו, באותו הרגע ידעתי שדרכי הוא ינסה לבסס את מעמדו, אני המועמד הפוטנציאלי ביותר. לא הסרתי את עיני ממנו וההתנגשות החזיתית היתה בלתי נמנעת מכאן והלאה. הוא חזר לשולחן הכנופיה והמשיך לדבר בקול רם..."היהודי המזדיין הזה מסובב את כולנו...פאק רוק, אני הולך לזיין לו את הצורה". מנסיון עבר ראיתי את הכנופיה מוציאה חוזים פעמים רבות...זה בא בפרץ פתאומי, בהפתעה גמורה, הם רצים וקופצים על השולחנות מכים ודוקרים את הקורבן עד שתות דם, אם הוא ימות או יחיה זה מן אללה. גם הפעם הצטרכתי לנתח את המצב הקשה שנקלעתי אליו והגעתי למסקנה שאין ברירה, אני חייב להיכנס בו כל עוד החבורה לא מאוגדת סביבו. חיכיתי למצב שהוא עומד בשקט מנסה לנתח את המצב בעצמו, ניכר עליו שהוא נרגש ולא רציונלי. עברתי מספר סנטימטרים בודדים ממנו, הבטתי במבט מאיים לעברו (ככל שיכולתי לנפק חחח) ואמרתי לא בקרירות...אם אתה מחפש אותי, אני פה. הוא לא הגיב, רק נדנד בראשו, כאילו אומר...אל תדאג זה יגיע. בשעה 8 בערב הוכנסו בחזרה לתאים וכבר לאחר מספר דקות הוא החל לצעוק לעברי שלל איומים. בפוליטיקה של הכלא זה אומר שהוא חייב עכשיו להגיב, ותמיד זה מתבצע בשניה שהדלתות נפתחות למחרת בבוקר. נשארתי עם שאלה אחת בלבד...האם זה יהיה מתקפה של אחד על אחד, או אחד כנגד רבים. את התשובה לכך אני אדע למחרת בבוקר...המחשבה שאולי זה הלילה האחרון שלי לא נעלמה מעיני.
לילה קשה עברתי, רגשות קיצוניים של פחד, התרגשות, ציפייה...התחננתי לגיבור שבי להתעורר על מנת שאוכל לפגוש את גורלי באומץ (לא רציתי לגמור כמו הרבים האחרים שראיתי במשך השנה האחרונה שעברו את הלילה הגורלי לפני המפגש עם הכנופיה השכם בבוקר...צעקות התחינה שבקעו מהתא...ואז השקט). ניהלתי שיחה קשה עם אלהים (במידה והוא קיים ושומע) באותו הלילה. מה אתה רוצה ממני...לאן הבאת אותי...תענה לי מה פשעי...מה זה ההזיה המרושעת והמשוגעת שנכנסתי אליה, הן במציאות והן במחשבתי ובנשמתי...מה אתה רודף אחרי פרעש מת???
(במחשבה לאחור, באותו הלילה מוחי בחן את המצב שהוא נקלע אליו משני בחינות. הראשונה אין אלהים...וזה אומר שנקלעתי למצב הקיצוני וההזוי הזה בתור טעות סטיסטית בתוך השדה של אינספור אפשרויות...ועל זה נאמר...טאפ לאאק חחח. השניה שיש אלהים...ואז המח מנסה לתרץ למה המצב ככה ולא ככה, למה המצב העכשווי התמידי לא יותר טוב. ומכיוון שמבחינת המתבוננן המצב אף פעם לא מושלם, תמיד יצטרך להמשיך במלאכת התירוץ. המצב הקיצוני אליו נקלעתי בעצם גרם לי לתהות בשאלה הנ"ל האם יש אלהים או לא...וזהו בור עמוק ואין סופי של תהייה, וזה בור של שגעון. להבנתי, כולם צוללים אל עבר התהיה הנ"ל מכיוונים שונים וברמות עומק שונות. חלק צוללים מהצד של אין אלהים, האפס. וחלק צוללים מהצד השני, יש אלהים, ואף הם צוללים לתשובה ברמות אור שונות. חלק צוללים מעולם המדע עד נקודת המפץ, וחלק מהצד הרוחני. חלק מקפיטליזם וחלק מסוציאליזם, וכולי. לדעתי התהיה הנ"ל, האני או האין, האחד או האפס עומדת מאחורי כל מה שאני מגדיר המציאות העכשווית המשוגעת.)
הבוקר הגיע...ישבתי דרוך במיטה מחכה לרגע בו יפתחו הדלתות, בשעות האלו יש שקט מוחלט באגף (חוץ מנחירות חחח). ידעתי שאוטוטו הדלתות ייפתחו ותחל המלחמה על חיי. לפתע נפתחו הדלתות החיצוניות הראשיות של האגף ומישהו נכנס, זה היה רוק, העבירו אותו בחזרה מהכלא אליו נשלח (בתי הסוהר נוהגים להעביר אסירים ללא שום סיבה, וזאת על מנת לגבות כסף מהממשלה. מקבלים תשלום יפה פר ראש). דקה לאחר מכן נפתחו שאר הדלתות והעצירים התחילו לעבור אל תוך המסדרון. רוק מיד התקבל בשמחה על ידי שאר חברי הכנופיה ששמחו לראותו, ומיד עדכנו אותו אודות ההפיכה...זה לא הסתיים טוב להופך.
הודיתי לאלהים על הטובה (במידה והוא קיים ושומע, והיה לו יד בנידון ), וחזרתי להתדיין עם הא' בתהייה אם אני משוגע או לא.


המשך יבוא.
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי brixhill » ש' נובמבר 09, 2013 4:02 pm

זה ממש כמו ספר מתח......מדהים....קראתי ללא הפסקה....!
brixhill
חבר חדש
חבר חדש
 
הודעות: 27
הצטרף: ב' יולי 19, 2010 12:07 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי mahadeva » ש' נובמבר 09, 2013 4:26 pm

תודה רבה, הערכה גדולה מאוד על השיתוף, מכל הלב. סיפור לא קל בכלל, מרתק ומחכה לקרוא את ההמשך. אלוהים עובד על פי חוקים אוניברסאליים וכל מה שקרה לך כמו שאתה יודע טוב מאוד, לא קרה מחוץ לחוקים האלוהיים. הידע שצברנו יחזור אלינו, והזרעים שזרענו יניבו פירות שאותם נצטרך לאכול, אם אנחנו רוצים ואם לא. על מאגיה שחורה משלמים. מילרפה הטיבטי הוא דוגמה חשובה כאן. בסוף כולנו נחזור אל האלף, אבל האינסוף עצמו קיים מעבר לאלף, כאשר האלף היא נקודת ההתממשות הראשונה של האינסוף בתוך העולם הגלוי.
אתה כותב בצורה מדהימה, מקווה שתמשיך עם השיתוף.
סמל אישי של המשתמש
mahadeva
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1408
הצטרף: ג' מרץ 16, 2010 4:01 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי kreskas » ש' נובמבר 09, 2013 5:54 pm

סלחו לי מראש ...אם אני טועה:
ניקרא כמו חפירה רסמית ...
לא קראתי הכל עדיין ...אבל הסיפור ניראה לי מצוץ .
kreskas
 

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי indabox » ש' נובמבר 09, 2013 8:52 pm

כתוב טוב, synchronicity
indabox
חבר קבוע
חבר קבוע
 
הודעות: 271
הצטרף: ש' פברואר 12, 2011 7:28 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי FreeThinker » ש' נובמבר 09, 2013 9:53 pm

תודה לך אלף על השיתוף :THUMBRIGHT

אני לא יודע מה ההגדרה שלך לשיגעון אך עצם זה שזהו (חלק מ) סיפור חייך ואתה כעת חי ונושם ויכול לכתוב את קורותיך בצורה צלולה ויפה זו, זה לכל הפחות אומר שמשוגע אתה לא. בהחלט הצלחת לרתק אותי למסך ואני, כמו חברי, מחכה להמשך הסיפור, אל תתמהמה יותר מדי :EWINK
הנוסחה לחקר האמ"ת - אם מצאת, תאמין!!
סמל אישי של המשתמש
FreeThinker
מנהל ראשי
מנהל ראשי
 
הודעות: 6787
הצטרף: ה' מרץ 04, 2010 3:33 am

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי underdune » ש' נובמבר 09, 2013 10:26 pm

חתיכת סיפור.
אני עדיין לא הבנתי מה משמעות המספרים 111 1000 444 777
זה משהו שרק אתה מסוגל להבין אותו?
underdune
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1276
הצטרף: ש' מרץ 19, 2011 3:35 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי aleph111 » א' נובמבר 10, 2013 12:45 pm

תודה רבה לכולם,
אני מצטער שאני לא מגיב במיידית...התהליך הזה קשה מאד מבחינתי, הוא דורש תעצומות נפש והתפתלות קשה וכואבת עם האי-רציונל, שלאחריה אני מותש.
המשך עמוק בהרבה יבוא...
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי kreskas » א' נובמבר 10, 2013 2:20 pm

aleph111 כתב:תודה רבה לכולם,
אני מצטער שאני לא מגיב במיידית...התהליך הזה קשה מאד מבחינתי, הוא דורש תעצומות נפש והתפתלות קשה וכואבת עם האי-רציונל, שלאחריה אני מותש.
המשך עמוק בהרבה יבוא...


בחיאת א',
הרי אתה מאסטר בלאסטר בלחפור ,
ולא ראינו אותך כטרול עדיין ,מוזר שהעלת את הנקודה :SCRATCH

על כל פיפס יש לך מאתיים פסוקים ;CO

מה קרה ? :CRY

האיטלקי שתפר אותך : יש לו שם ?
kreskas
 

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי mahadeva » א' נובמבר 10, 2013 4:01 pm

אלף111, תודה, קח את הזמן, ומובן התהליך שאתה עובר עכשיו וההשלכות שלו. יש בסיפור שלך לקח רוחני מאוד חשוב.

ג'טסון מילארפה הטיבטי -
https://en.wikipedia.org/wiki/Milarepa
ספר הביוגרפיה שלו -
http://www.scribd.com/doc/102180595/W-Y ... larepa-OCR




ספר: מהתסכול של מבחנים רוחניים אל האקסטזה של אחדות עם אלוהים
http://www.amazon.com/Agony-Spiritual-T ... du+ionescu
From the Agony of Spiritual Tests to the Ecstasy of Communion with God
This book represents an honest and very touching confession about following the path of inner transformation. It is a story about a man who has the level of spiritual evolution necessary for perceiving other dimensions of reality, and in the course of such experiences, he finds himself facing the Devil himself and various dark or sublime entities. Such occurrences are called spiritual tests which he has to go through from an early age, on his journey to inner peace and blissful daily existence. For the sceptical mind, this book will seem the story of a mad man who sees demons and fakes supernatural powers, yet for the initiates or the spiritually curious, Radu's book is a testimony about genuine astral encounters, beings from parallel universes and meaningful revelations regarding personal development and the relationship with God.
תמונה
סמל אישי של המשתמש
mahadeva
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1408
הצטרף: ג' מרץ 16, 2010 4:01 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי TRUTHER » א' נובמבר 10, 2013 6:28 pm

בין אם הסיפור אמיתי או מפוברק, הוא מדהים ומרתק מאוד!
קשה לי להאמין שעברת את כל מה שעברת ועדיין נשארת שפוי. ואני די מקנא בך (או בדמות הסיפור, תלוי איך מסתכלים על זה) על זה שאתה יודע לשרוד בג'ונגל האנושי, יודע לעמוד על הרגליים ברגעים קשים, יודע לנווט את עצמו ולהסתדר בחיים. יש לא מעט תכונות שהייתי שמח לאמץ לעצמי, לעומת זאת יש גם תכונות שאני שמח מאוד שאין לי אותן אצלי...

בכל אופן, מצפה בכיליון עיניים להמשך ;T1
I THINK...THEREFORE I DON'T Trust the Media
תמונה
סמל אישי של המשתמש
TRUTHER
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1155
הצטרף: ד' מרץ 03, 2010 11:38 pm

Re: הצצה אל תוך השגעון

הודעהעל ידי kreskas » א' נובמבר 10, 2013 9:37 pm

The crash victims were identified today as Ben Poprawski of North Tonawanda, N.Y., 42 years old, the pilot; Orna Levy, 19, of Queens; Esther Zarian, 23, of Brooklyn, and Amnon Sarfate, 26, of Brooklyn.

http://www.nytimes.com/1992/10/01/nyreg ... pters.html

;BL
kreskas
 


הבא

חזור אל מיסטיקה ודת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 0 אורחים