פרשת שבוע

חוקי הפורום
לפני פרסום תגובות או נושאים, חובה לקרוא את חוקי הפורום
לא מוצאים את הידיים והרגליים? כנסו לאינדקס של הפורום לגישה נוחה לנושאים שנמצאים בו

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » ב' אוקטובר 26, 2015 9:51 am








אֵל נָתַן לְעַמּוֹ תּוֹרָה תְמִימָה
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה
נוֹתֶנֶת לִפְתָאִים דַּעַת וּמְזִמָּה
יָרְדָה מִשְּׁחָקִים מִשְּׁמֵי רוֹמָה
לְעָם אֲשֶׁר אָהַב בְּכָל לְבָבוֹ




בָּחַר בְּיַעֲקֹב לְנַחֲלָה לוֹ
יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ חֶלְקוֹ וְחֶבְלוֹ
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם הֵמָּה גּוֹרָלוֹ
תַּחְתִּית הָהָר כֻּלּוֹ תֻּכּוּ לְרַגְלוֹ
מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ





רָצָה בְּהַר סִינַי לָתֵת תּוֹרָתוֹ
עָלָיו וּבוֹ יָרַד עִם כָּל מֶרְכַּבְתּוֹ
וַיְצַו אֶת נְבִיאוֹ נֶאֱמָן בֵּיתוֹ
לא יִגְּעוּ בָהָר בִּקְדֻשָּׁתוֹ
רַק בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בוֹ




הַר סִינַי בּוֹ נִגְלָה לְעַם זִכָּהוּ
שָׁם שָׂם חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ
עֶשֶׂר דִּבְּרוֹתָיו שָׁמָּה צִוָּהוּ
לְרוּם הַמַּעֲלוֹת אָז הֶעֱלָהוּ
לִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ אֲשֶׁר שָׁמָּה מִשְׁכָּנוֹ




מִסּוֹעָה וָסַעַר מִפְלָט הָחִישָׁה
וְהוֹצֵא מִתּוֹךְ כּוּר אֶבֶן הָרֹאשָׁה
סְמוֹךְ הַנּוֹפְלָה עֵדָה קְדוֹשָׁה

נִשְׁמַת חַי תְּבָרֵךְ נֶעֱרָץ בִּקְדֻשָּׁה
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר נִשְׁמַת חַיִּים בּוֹ





מלאכי פרק ג'

בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים--הַגּוֹי, כֻּלּוֹ. י הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי. יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. יב וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם, כָּל-הַגּוֹיִם: כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. {פ}
יג חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. יד אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע, כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית, מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת. טו וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים; גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה, וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה, וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. יז וְהָיוּ לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. יח וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ
כב זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא. כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם--פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t2403.htm
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am


Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ד' אוקטובר 28, 2015 12:06 pm

בס״ד

פרשת השבוע- וירא

א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ. ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. יז וַיהוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. יט כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו.

סדום נחרבה על כי קפצה ידה מלעזור לזולת.עונשה הגיעה לפתע וללא התראה.אש וגופרית ניתכו עליה משמיים ואבדה לעד.
רשעים היו אנשיה,בעלי מוסר מעוות שאותו עיגנו בחוקיהם המושחתים.תאוותם הובילה לאובדנם.
ומה הייתה טענתם?
מדוע נחלק אנו את עושרינו עם הזולת,והיה אם ניתן מה יוותר לנו?
חששו שמא יצבאו גדודי אביונים על שערי עירם ויכלו ממונם.
ועל כן עיגנו בחוק,איסור הכנסת אורחים.
אלינו אל תבואו,ובעירנו לא תדרוך כף רגל עני.
לוט שהיה עשיר התקבל בברכה.
מועדון סגור לסלתה ושמנה.
לעניות דעתי מועדון סדום עדיין קיים.
העולם מלא כל טוב המצוי בידי מעטים שלא מעוניינים לחלוק בו.
המון העניים נמצאים מחוץ למשחק הכלכלי ואם יעזו להכנס חס ושלום מיד ידרשו לחקירה
שנאמר: ד טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן כָּל-הָעָם מִקָּצֶה. ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם.

ואנו בני אברהם,יצחק ויעקב הולכים בשביל שהותירו לנו אבותינו

א וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ.

אברהם אבינו מל עצמו לפני שלושה ימים,זקן וכואב יושב בפתח האוהל ממתין לאורחים שיוכל להכניס תחת כנפי השכינה.
מרחוק רואה שלושה עוברי אורח הנדמים לו כערביים,והוא קם על אף חולשתו,רץ לקראתם,השתחווה בפניהם והתחנן שיכנסו לביתו.

העולם הזה בכל כוחו מנסה להחדיר בנו את ההרגשה שאם לא נקח בכוח אף אחד לא יתן לנו.
זאת לא האמת.

אנחנו רואים מה קורה בעולם.
מדינות מתנהגות כמו ילד החוטף משחק מילד אחר,סתם כך כי הוא רוצה והוא יכול.
הבעיה היא שמדינה היא לא ילד,ולכל לקיחה כזו משמעותה פגיעה באזרחים חפים מפשע ללא הבחנה בין נשים ילדים וטף,נערים וזקנים.

מאברהם נלמד להיות גומלי חסדים,מהנותנים יוצרי השלום ולא מהלוקחים מחרחרי המלחמה.
ובל נשכח מה היה גורלה של סדום.
היום יותר מתמיד עלינו להתחזק באמונה לקרוא בשם השם ולהתחנן בפניו שיסלח לנו ויעזור לנו לחזור אל דרך הישר בה הלכו אבותינו.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ה' נובמבר 05, 2015 3:54 pm

בס״ד

פרשת השבוע- חיי שרה

א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמֹר. ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ. ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת. ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. ט וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר. י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ. יב וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה. יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ. טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר. טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי-חֵת. {ס}

אין תחליף לצדיק שנפטר.
בתורה המילה ולבכתה כתובה בכף קטנה.
כלפי חוץ אמנם החיים ממשיכים ואנו מיד חוזרים למירוץ העולם הזה אך לאורך זמן הרגשת האובדן של הצדיק הולכת ומתעצמת ומגלים אנו את חסרונו הרב.
מי הם הצדיקים?
ומדוע אין להם תחליף?

הצדיקים הם אלה שמקבלים עליהם עול מלכות שמיים באהבה ללא תנאים.
הצדיקים הם אלה שמבטלים את דעתם לעשות רצון קונם.
הצדיקים הם אלה שעיניהם נשואות לעבר העולם הבא,והעולם הזה פרוזדור בלבד הוא,ואינם נהנים ממנו אפילו באצבעם הקטנה.
הצדיקים הם אלה שימיהם מלאים בתורה,מצוות ומעשים טובים.
הצדיקים הם אלה שביתם פתוח לרווחה לכל דורש,אוזניהם קשובות לרחשי לב הנדכאים.
הצדיקים הם אלה שעניים אוכלים על שולחנם,נכנסים רעבים,פראי אדם,חסרי דעת ותבונה ויוצאים שבעים,מלאי חכמה ומברכים את השם בגלוי.
הצדיקים הם אלה שמקדשים שם שמיים ברבים,אלה שמדברים מעט ועושים הרבה,אלה שפניהם מאירות לכל אדם,אלה שאתה יודע שהם כל כך טובים לעולם עד כי אתה מתבייש להסתכל להם בעיניים שמא אם תביט בהן ישתקפו מהן כל חטאיך.

העולם משתנה מהר,
א הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב וְאַנְשֵׁי-חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי-מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. ב יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ.

כל צדיק מושך שפע לעולם שאין בלתו ובלכתו נשאר זכר לאותו השפע בלבד.
אותו זכר הוא מקום הקבורה.
והצדיק נאסף כדי שאנו נתעורר ונשוב מפני חטאינו אל בוראינו.

ובכל אחד ואחד מאיתנו יש צדיק נסתר שכזה שנאמר כא וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מטעו (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. כב הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. {ס}

והרבה מאיתנו נאספו ונאספים כדי לעורר את אחיהם,אותנו
ואמנם אנו בוכים והם חסרים,ועם הזמן הבכי מתעמעם וחשוב לזכור שכל אחד ואחד מהם הוא צדיק וצדיקה שנאספו כדי שאנו נתעורר ונשתנה ונתחזק כנגד הפיתויים שהעולם הזה מציע לנו
ונהיה כאבותינו הקדושים והטהורים ואמותינו הקדושות והצנועות.
ואז בעזרת השם ירבו זכויותינו לכדי החשת הגאולה.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ד' נובמבר 11, 2015 6:19 pm

בס״ד

פרשת השבוע- תולדות

יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. כ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה. כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. כב וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. כג וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ. כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם. כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה. {פ}

אברהם איש החסד מסתכל על העולם במידת הרחמים.
יצחק איש הגבורה מסתכל על העולם במידת הדין.

יעקב הוא בחיר האבות,מידותיו מתוקנות והן באיזון מושלם.

אם תהיה חסיד ללא גבול תהיה מצחק כישמעאל שנאמר: יז וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא.

אם תהיה גיבור ללא גבול תהיה כעשיו המשתמש בכוחו לנצל את סביבתו.
מידת הרחמים מובילה את האדם לאהבה,וכשבאה בלי גבולות עלולה לגרום לגילוי עריות.
מידת הדין מובילה את האדם ליראה,וכשבאה בלי גבולות עלולה לגרום לכפירה בעיקר.(עבודה זרה)
ושניהם גם יחד שופכי דמים הם.
ישמעאל דוגמא לחסד לא מאוזן
עשיו דוגמא לגבורה לא מאוזנת

על מנת שיצא יצחק מתוקן במידותיו,חייב הוא את ישמעאל שידחף אותו לקצה גבול יכולתו.
על מנת שיצא יעקב שלם במידותיו חייב הוא את עשיו שידחף אותו לקצה גבול יכולתו.

יעקב הוא איש האמת שנאמר: כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

העולם הזה טוב ורע מצויים בו בעירבובייה,ואנו תפקידינו לברור את הטוב,לאכול את הפרי הבשל ולהשליך את הקליפה.אומנות היא הדבר ואינה פשוטה כלל וכלל אך זוהי משימתנו כאן בעולם ואיננו מתייאשים ולעולם לא נתייאש עד אשר נמצא את האיזון המושלם,הטוב המושלם,האמת האבסולוטית.

הדרך הזו מצויה כבר בידינו אך שביליה נסתרים.
א,יא אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

ואכן אנו בגלות ושם שמיים מחולל כי מים רעים שתינו.
עזור לנו אבינו מלכינו שנזכה להיות כיעקב אבינו,ספונים באהלה של תורה,מתגברים על כל צרה,מתפללים ומצפים לישועה ובוחרים על אף הבלבול הרב תמיד באמת.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » ה' נובמבר 12, 2015 11:10 am

אף אחד כתב:בס״ד


אברהם איש החסד מסתכל על העולם במידת הרחמים.
יצחק איש הגבורה מסתכל על העולם במידת הדין.

יעקב הוא בחיר האבות,מידותיו מתוקנות והן באיזון מושלם.

אם תהיה חסיד ללא גבול תהיה מצחק כישמעאל שנאמר: יז וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא.

אם תהיה גיבור ללא גבול תהיה כעשיו המשתמש בכוחו לנצל את סביבתו.
מידת הרחמים מובילה את האדם לאהבה,וכשבאה בלי גבולות עלולה לגרום לגילוי עריות.
מידת הדין מובילה את האדם ליראה,וכשבאה בלי גבולות עלולה לגרום לכפירה בעיקר.(עבודה זרה)
ושניהם גם יחד שופכי דמים הם.
ישמעאל דוגמא לחסד לא מאוזן
עשיו דוגמא לגבורה לא מאוזנת

על מנת שיצא יצחק מתוקן במידותיו,חייב הוא את ישמעאל שידחף אותו לקצה גבול יכולתו.
על מנת שיצא יעקב שלם במידותיו חייב הוא את עשיו שידחף אותו לקצה גבול יכולתו.

יעקב הוא איש האמת שנאמר: כ תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.


ואכן אנו בגלות ושם שמיים מחולל כי מים רעים שתינו.
עזור לנו אבינו מלכינו שנזכה להיות כיעקב אבינו,ספונים באהלה של תורה,מתגברים על כל צרה,מתפללים ומצפים לישועה ובוחרים על אף הבלבול הרב תמיד באמת.



הי,


אני לא ממש בטוח בדרך התבוסתנית הנ"ל, וכנראה זה סלע המחלוקת בין שתי גישות שונות של השקפה בין עבדים לבני חורין, וכל מה שביניהם...וזה כמובן אם ישנה אמת כל שהיא בתורה (כל תורה). כך או כך אני מניח שישנה אופציה שלישית..."ראש האשמורת התיכונה".

להלן הגישה השנייה...


לא בשמים היא

יישום מעשי
הוויכוח ההלכתי בהקשר זה, כלל דעות שונות ביחס ליכולת ההסתמכות על גורמים שאינם טבעיים בפסיקת הלכה. הרמב"ם קבע (משנה תורה, יסודי התורה ט,א) שנביא לא יכול לחדש הלכות, כאשר רק נבואת משההייתה "נבואה מחוקקת", ולאחריה דבר זה נאסר; קביעה זו התבטאה אף באיסור גורף של כל שימוש בגורמים שאינם רציונליים בקביעת הלכה, כגון שאלת חלום ואף השפעה של ספרות הקבלה. לעומת זאת היו שתמכו ואף השתמשו בגורמים על-טבעיים שונים בפסיקת הלכה, כך מפורסם הספר "שאלות ותשובות מן השמים" לר' יעקב ממרויש מבעלי התוספות, העוסק בבירור שאלות הלכתיות על ידי שימוש בגורמים על-טבעיים, כדוגמתחלומות. יש טוענים שגם הראב"ד, בר הפלוגתא הגדול של הרמב"ם, לא חשש להסתמך על רוח הקודש בקביעת הלכות
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7 ... 7%99%D7%90
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0530.htm

אני מניח שאפשר לראות זאת גם בדברי ה' אל משה "מה תצעק אלי...סע"

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן. י וּפַרְעֹה, הִקְרִיב; וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה. יא וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ--הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת יְהוָה, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם: כִּי, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם--לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד, עַד-עוֹלָם. יד יְהוָה, יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם, תַּחֲרִשׁוּן. {פ}
טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ. טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0214.htm



בנוגע לחלומות בהקשר לוויכוח ההלכתי, הפחד והיראה מחציית הגלעד של הסתרת הפנים ראה שופטים פרקים 6-7 (דגש על פנים אל פנים, צפון, הר הגלעד, 22,000 ו- 10,000, 300, וכולי).

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת-מִסְפַּר הַחֲלוֹם, וְאֶת-שִׁבְרוֹ--וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיָּשָׁב, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר קוּמוּ, כִּי-נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת-מַחֲנֵה מִדְיָן. טז וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים... וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה-אִישׁ אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0707.htm



נ.צ.

בעל צפון

https://en.wikipedia.org/wiki/Baal-zephon
post59313.html#p59313


גלעד
post59393.html#p59393


נ.ב. בהקשר לדבריך בנוגע לשלושת האבות ומידות הדין והרחמים אז לעניות דעתי המפתח הוא יצחק הקרוי גם ישחק (418).


אברהם=418+248=666
יצחק=333+208=541=ישראל (יעקב)

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כחוַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. לב וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0132.htm


וַיִּזְרַע (גרעין=333=זרעון) יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים (666...50 כנגד 50); וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0126.htm


בנושא אחר...


הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ; שָׁכְרוּ וְלֹא-יַיִן, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר. י כִּי-נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם: אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה. יא וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר-יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא. יב וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא-יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר--קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר. {ס} יג וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. יד לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. {ס} טו הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְהוָה, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ, מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ. טז הַפְכְּכֶם--אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב: כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין. יז הֲלוֹא-עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. יח וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם-הַהוּא הַחֵרְשִׁים, דִּבְרֵי-סֵפֶר; וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. יט וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה, שִׂמְחָה; וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ. כ כִּי-אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ; וְנִכְרְתוּ, כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן. כא מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ, צַדִּיק. {פ}
כב לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה, אֶת-אַבְרָהָם: לֹא-עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. כג כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי, בְּקִרְבּוֹ--יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי; וְהִקְדִּישׁוּ אֶת-קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. כד וְיָדְעוּ תֹעֵי-רוּחַ, בִּינָה; וְרוֹגְנִים, יִלְמְדוּ-לֶקַח
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1029.htm
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ה' נובמבר 19, 2015 12:15 pm

בס״ד

פרשת השבוע- ויצא

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

כל יציאה של צדיק עושה רושם כלומר משנה משהו במציאות.
ויציאה זו היא תחילת הקמתו של עם ישראל.ומדוע?

יעקב אבינו,בחיר האבות,איש תם,יושב אהלים,צדיק בנם של צדיקים,מאוזן ומתוקן בכל מידותיו
ועדיין כל זאת עדיין לא בא לידי ביטוי בחיצוניות.
עד עתה ספון היה בין כתלי בית המדרש כאשר תורתו מגינתו ומצילתו,ועתה יוצא הוא אל העולם.
ממקום מושבם של הוריו,יצחק ורבקה הנביאים,מבית מדרשם של שם ועבר.
לאן? חרנה,מחוץ לארץ המובטחת שם יתחיל להביא לידי ביטוי את מידותיו שהרי אין חכם כבעל נסיון.

מעתה כל פעולה של יעקב אבינו,כל פעולה של כל אחד מבניו כמוה כעלייה או ירידה בסולם.
פעולות המקרבות אל הקדוש ברוך הוא או מרחיקות אותם ממנו.
זהו סלם אמת,כל עלייה זכות היא לך בעבור קיום ציווי האלוקים וירידה עקב מרידתך בו.
וזוהי דרך הסלם עלייה וירידה,גילוי והסתר.

ובסוף העלייה יושבים הצדיקים,עטרותיהם על ראשיהם ונהנים מזיו שכינה.

לכל אחד מאיתנו יש את הסלם שלו שנאמר עולים ויורדים,בו
מי ייתן ויפתח ליבנו ונביט מעלה אל השמיים,ובלי מורא ובלי חשש נתחיל לטפס
על אף הידיעה שוודאי נפול ולעיתים תקשה עלינו העלייה והמציאות תהיה כביכול נגדנו
וכפי שתקשה עלינו הדרך כך יתגבר רצוננו לעלות מעלה מעלה.
מעלה לאן?
אל מקום שם הויה,אל מקום השכינה,אל מקור כל הטוב המקום ממנו יורד כל השפע לעולם.
לשם עלינו לכוון את דרכינו.
זוהי יציאתו של יעקב אבינו וירושתו לנו.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » ה' נובמבר 19, 2015 7:48 pm

אף אחד כתב:בס״ד
יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.



הי,

אני מתיר לעצמי לקפוץ למסקנה שאתה בוחר להתעלם מהתגובות שלי בפוסט שלך, ואני אישית תמה למה?


בכל מקרה רציתי לשאול מדוע העיר בית-אל (443) נקראה בתורה לוז (43), והאם תוכל להביא לי פירושים מדוע חשובה הנקודת ציון הנ"ל על מנת לחזור עליה פעמים.

שופטים 1:22

וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם. כג וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז. כד וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. כה וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ. כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז--הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0701.htm

בראשית 35:6

וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן--הִוא, בֵּית-אֵל: הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ. ז וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ה' נובמבר 19, 2015 11:19 pm

שלום אלף,
מסקנתך חפוזה,אמנם איני מגיב,אך איני מתעלם.
לעיתים אני עייף מדי מכדי להכנס לפולמוס בנושא.
דע כי איני בקיא במכמני התורה ולכן לא אוכל לענות על שאלתך.
איני אלא משתף את חבריי לשם שמיים בדלות ידיעותיי.
כולם צריכים ללמוד וללמד,לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה.
אשמח אם תמצא תשובה לשאלתך ותשתף אותנו,מה אנו למדים מכך שבית אל נקראה לוז?
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » א' נובמבר 22, 2015 5:33 pm

אף אחד כתב:שלום אלף,

דע כי איני בקיא במכמני התורה ולכן לא אוכל לענות על שאלתך.
איני אלא משתף את חבריי לשם שמיים בדלות ידיעותיי.
כולם צריכים ללמוד וללמד,לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה.
אשמח אם תמצא תשובה לשאלתך ותשתף אותנו,מה אנו למדים מכך שבית אל נקראה לוז?




בנוגע לשיתוף אני מניח שאין לי עניין בזה כרגע חוץ מלהשאיר את ציוני הדרך.

אני מניח שאתה צודק בנוגע לידיעותיך האישיות, וככל הנראה לי מההיכרות הקצרה עימך אתה עושה רושם של "איש תם יושב אוהלים"...ואשריך.

אז מי כן יכול לענות לשאלותי, והאם תוכל להפנות אותו לכאן. במידה שכן אני אשתדל להרים ככל האפשר את רמת טיעוני ולחדדם (באופן יחסי כמובן)...כמובן ובמידה ואותו גורם מלומד יסתור או יתעלה מעל טענותי אני מניח שהדבר ידרוש ממני לשקול מחדש את צעדי העתידיים.

תודה מראש.


בראשית 12

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו. ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל--וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה. ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0112.htm

נ.צ.

חרן+75=333 + שרי+לוט=555 – 333+555=888
שכם (360) + אלון מורה (338) + כנען (190) = 888
בית אל (443) מים (מערב) והעי מקדם (מזרח ואחורנית בזמן), ויבן-שם מזבח...


בראשית 14

וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם. יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם. יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר, וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.

נ.צ.
דמשק=444
בית אל=443+א=444
שני חצאים המרכיבים את השלם – מלכי צדק מלך שלם כהן לאל עליון
דגש על "וירדף עד דן" - (נחלת שבט דן)
סדם=104 +318 +21 (חובה) = 443

אל עליון
אל-עליון הוא אבי האלים ומכניע השמיים והארץ. הוא לרוב מתואר כאדם מבוגר היושב על כסא ולבוש בכותונת ארוכה.
שמותיו הנלווים הם גם "לטפן בעל הלב", לתאר את היותו רחום וטוב לב; "אבי אדם", אביה של האנושות; "אב שנים", אדון הזמן; "שור", סמל של כוח ופריון, בנוסף, האות הראשונה באלף-בית, א', נובעת מהמילה הפרוטו-כנענית "אלף" שמתורגם עכשיו ל"אלוף" ופירושה "שור"; וכד'.
מרכז הסגידה אליו בארץ ישראל היה בבית אל הנקראת על שמו.
https://ivribeivrit.wordpress.com/tag/% ... %A2%D7%9F/



בראשית 15

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. ג וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי. ד וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה. ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר. יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם. יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. טו וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. טז וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה. יז וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם--בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. יט אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים. כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוסי

נ.צ.

אליעזר (318) דמשק (444)
לוז=43 + 400 = 443 = בית אל
400 שנה...כי לא-שלם=401
דן אנכי

לוז+ 400 = 443= בית אל


בראשית 28

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

כי-בא=33 השמש


אני מניח שאפסיק להטרידך עד אז...



נ.ב. כתבת...."כולם צריכים ללמוד וללמד,לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה"

(א)ת-כל-דברי=666+א....
http://www.biu.ac.il/jh/parasha/kitabo/meyr.html

מעניין מאיזה צד אני לומד...המממ חחח
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי howlin' wolf » ב' נובמבר 23, 2015 2:38 pm

"מעניין מאיזה צד אני לומד...המממ חחח"

לא חידה גדולה כך כך...חחח

We either make ourselves miserable, or we make ourselves strong. The amount of work is the same

War is the father of all and the king of all; and some he has made gods and some men, some bond and some free.
סמל אישי של המשתמש
howlin' wolf
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1566
הצטרף: ש' מאי 19, 2012 6:07 pm

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » ב' נובמבר 23, 2015 5:47 pm

אהבתי, למרות שאני מניח שזה נכון זה לא ממש מדויק חחח

ו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת-מִסְפַּר הַחֲלוֹם (33), וְאֶת-שִׁבְרוֹ--וַיִּשְׁתָּחוּ;... טז וַיַּחַץ אֶת-שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת הָאִישׁ, שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים...וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה-אִישׁ אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה.

אני מניח שמכיוון שאני אישית חסר דעה בנושא, אני צועד בשלשת הדרכים יחדיו. שאגיע לסוף הדרך אז אחליט חחח

הטריאד...
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ג' נובמבר 24, 2015 4:34 pm

בס״ד

פרשת השבוע- וישלח

ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב.

דבר ידוע הוא כי עשיו שונא ליעקב.
שתי טענות לעשיו על יעקב,האחת,גזילת בכורתו והשנייה,גזילת ברכתו.
ובשתי הטענות אין ממש.
הרי בז עשיו לבכורה ומכרה בנזיד עדשים,לא שייך אליה כלל את הברכה הכלולה עימה.
הרי החכם עיניו בראשו,והוא איש השדה,עסוק כל היום במילוי יצרו וסיפוק תאוותיו הרגעיות.
אמר לעצמו אז כשהוא עייף,עתה רעב אנכי,האם בכורתי תועיל לבטני?

ועתה שנים רבות לאחר יציאת יעקב חרנה,למד עשיו להסוות פניו כאוהב אחיו אך בתוכו ליבו גועש וסוער,ורגשות הטינה והכעס כלפי אחיו מאיימים לבלוע חי את יעקב.
ויעקב מודע לדבר,שם ביטחונו על אביו ודבר ראשון נושא תפילה לאלוהיו.

וכמו אז גם היום,אין אוהב ליעקב,בדד הוא בין העמים,כנטע זר
עשיו המציג פני אוהב וידיד תכופות מאיים להשמידו וכורת בריתות חשאיות עם אויביו וזומם להכרית זכרו מהארץ,בין אם בגופו ובין אם ברוחו.
ישמעאל שונאו בגלוי אך פחד משתקו ולעיתים נפרץ מחסום זה והוא תוקף כחיה רעה.

לא כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה.
פשטות רצונותנו,תמימות אמונתנו,זכות תפילתנו,כנות אהבתנו,
גדלות אלוקינו והתבטלותנו המוחלטת בפניו היא הסיבה היחידה בזכותה אנו קיימים היום.

מביט אני בעם שבוי,עבד הוא לרצונותיו הבהמיים,עבד הוא לתאוותיו שיכור מגאווה.
מובל הוא בשמחה כצאן לטבח בידי עבדים השולטים בו בלי שיבחין כי נשלט הוא.
זה הזמן להתעורר.

שכחנו מי אנחנו.
מי אנחנו?

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך

אם נפקח את העיניים לראות את כל טובה של הבריאה,את מארג החיים העדין המשתקף בכל פינה,מכל מבט,באיזה צד שתרצו.
גם הצד האחר שייך לבריאה,גורם מעורר הוא ואכן נושך הוא בעקבנו שוב ושוב.
אנו רצוננו ללכת לבית המדרש והוא נושכנו בעקב ומובילנו אל בית המשתה.
אנו רצוננו ללכת לגמול חסדים והוא נושכנו בעקב מחדיר את ארסו לתוכנו,מערפל את מחשבתנו,כופה את אנוכיותו עלינו,מטיל זוהמתו בנו.

מי אנחנו?

אנחנו בני יעקב,עם ישראל
אנחנו שומרים בעקביות אחר מסורת אבותינו ולא לחינם.
עם ישראל קול שופר הוא לאומות העולם,תרועת זכרון.
זכרו כי בורא יש לעולם שהטביע חוקים בעולם הזה.
דעו כי עוברים אנו על אותם חוקים שוב ושוב.

רואים את זה בכל מקום,בשמיים,באדמה,בחיות,בצומח ובדומם.
האדם השחית דרכו.
ועתה על פי תהום מתפלל אני שנעצור ונפנה לאחור,נביט פנים בפנים עם השם אלוקינו ונבקש סליחה מעומק לבנו על כל העוולות שעשינו.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי אף אחד » ב' נובמבר 30, 2015 3:26 pm

בס״ד

פרשת השבוע- וישב

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ. טז וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו. כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.

השם עז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום..
אין עז אלא תורה.
ואם נבחן אותה נכונה,נתברך בשלמות.

יוסף בן זקונים הוא ואומרים חכמינו כי חכם היה מכל אחיו ולו מסר יעקב סתרי תורה וכל אשר למד מאבותיו,יוסף הוא החכם העומד בראש הצאן שנאמר: ״היה רעה את אחיו בצאן״.
הוא הקשר ההדוק והישיר למסורת האבות והתבטלותו בפני אביו מוחלטת שהרי הלך אל אחיו לדרוש בשלומם כרצון אביו בביטחון מלא ובלב שמח על אף שידע כי כועסים הם עליו.

אך כמובן נושא רגיש הוא בין בני האדם שנאמר: הקנאה,התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.
שתי נקודות מבט ישנן כאן-
האחת של יוסף,שכל כוונת חלומותיו אמת היו ולשם שמיים וביטחונו באלוהיו מוחלט.
והשנייה של אחיו- שלא היו בטוחים בטוהר כוונותיו.

בעיה באימון הייתה כאן בין האחים,וכשאין אימון מלא ומוחלט בין הצדדים עלולות מחשבות שליליות לעלות ולצוף כלפי הצד השני.
ואכן גם כאן צפו טענות קשות כלפי יוסף,מוציא דבתם רעה ומסית את אביהם כנגדם,משרת את ילדי השפחות,רוצה למלוך עליהם והוא נער.
ואכן אפילו רואים הם את השפעתו על אביו,הוא מעדיפו על פניהם ועשה לו כתנת פסים,בגד מלכות.

אם נסתכל בחיצוניות הדברים מובנות הן טענות האחים הרי עושה רושם כי צודקים הם.
אך כשבוחנים את הדברים לעומקם האמת יוצאת בשיא הדרה ויופיה.

יוסף,צדיק יסוד עולם.
בפקחותו הרבה ובאמונה המוחלטת מעניק הוא לנו לעולמי עד עמידות בפני כל המקרים החיצוניים הקורים לנו.בזכותו גם אם אחינו יתנכרו לנו,ובדד נשב בבור מלא נחשים ועקרבים נחלץ ללא פגע.
גם אם ימכרו אותנו מיד ליד,מאויב לאויב,בסופו של דבר נבין כי לטובתנו היה כל שעבר עלינו.

ואנו,עם רדוף אנו,שבוי בגבולות החומר,רודף אחרי ימי שישי אפלים.
פרעות עברנו,מלחמות וחורבנות,דמים רבים שלמנו,גלויות חווינו כולל זאת הנוכחית הארוכה כל כך
ובעבור מה?
בעבור רודפינו אחר השלום,בעבור רצוננו להאיר את העולם בפשטות עבודת השם.
ואנו כיוסף,בני זקונים אנו הקשר בין הבריאה לבורא,אנו הצינור דרכו יורד השפע לעולם.

עול כבד נושאים אנו על גבינו להיות אור לגויים,שליטי מצרים.
ואכן קשה הדבר ועל כן נשואות עינינו לעבר אבותינו הקדושים.
איך הם היו מתנהגים?
מה הם היו עושים?

האם אנו דרגתנו כיוסף הצדיק?
לא.

אבל אם ירצה השם נטפס אט אט ונכבוש מדרגה מדרגה,בעבודה קשה,בדם,יזע ודמעות
באלפי שנות גלות,כדי להגיע לרגע אחד קטן ומיוחל בו נהיה כולנו זכאים כאחד לאור באור פניו,
והבור הריק אליו הושלכנו יתמלא עד גדותיו מים חיים.
אף אחד
חבר מתקדם
חבר מתקדם
 
הודעות: 58
הצטרף: ד' יולי 01, 2015 12:26 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי aleph111 » ב' נובמבר 30, 2015 4:56 pm

אף אחד כתב:בס״ד

פרשת השבוע- וישב

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ. טז וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו. כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.

יוסף בן זקונים הוא ואומרים חכמינו כי חכם היה מכל אחיו ולו מסר יעקב סתרי תורה וכל אשר למד מאבותיו,יוסף הוא החכם העומד בראש הצאן שנאמר: ״היה רעה את אחיו בצאן״.

הוא הקשר ההדוק והישיר למסורת האבות והתבטלותו בפני אביו מוחלטת שהרי הלך אל אחיו לדרוש בשלומם כרצון אביו בביטחון מלא ובלב שמח על אף שידע כי כועסים הם עליו.


האחת של יוסף,שכל כוונת חלומותיו אמת היו ולשם שמיים וביטחונו באלוהיו מוחלט.
והשנייה של אחיו- שלא היו בטוחים בטוהר כוונותיו.



יוסף,צדיק יסוד עולם.
בפקחותו הרבה ובאמונה המוחלטת מעניק הוא לנו לעולמי עד עמידות בפני כל המקרים החיצוניים הקורים לנו.בזכותו גם אם אחינו יתנכרו לנו,ובדד נשב בבור מלא נחשים ועקרבים נחלץ ללא פגע.



האם אנו דרגתנו כיוסף הצדיק?
לא.




מה היתה דרגתו של יוסף?
aleph111
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 2663
הצטרף: א' יוני 24, 2012 11:16 am

Re: פרשת שבוע

הודעהעל ידי howlin' wolf » ב' נובמבר 30, 2015 5:15 pm

בתור הבנקאי הראשון אני מניח שהוא צריך להיות 33
We either make ourselves miserable, or we make ourselves strong. The amount of work is the same

War is the father of all and the king of all; and some he has made gods and some men, some bond and some free.
סמל אישי של המשתמש
howlin' wolf
חבר ותיק
חבר ותיק
 
הודעות: 1566
הצטרף: ש' מאי 19, 2012 6:07 pm


הקודםהבא

חזור אל מיסטיקה ודת

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 0 אורחים